טיפוס 5 – מעל פסגת הר הצופה

אסנת ידגר, מייסדת המרכז הישראלי לאניאגרם

מאת: אסנת ידגר

אם יש טיפוס שאנשים מתקשים במיוחד להבינו, זהו טיפוס 5 שעולמו הפנימי מוסתר כל כך מעין העולם וחזותו החיצונית כמעט ואינה מסגירה דבר מהמתחולל בתוכו.

יכולת ההתנתקות הזו עשויה להופיע בעיני המתבונן מהצד כעצמאות, אך למעשה זוהי חומת הגנה שנועדה להגן מפני רגישות יתר שנעוצה בבסיס אישיותו. טיפוסי 5 מטבעם הם רגישים באופן מיוחד (גם אם הם לא נראים כך כלפי חוץ) והם נאלצים לבנות גבולות ברורים החוצצים בינם לבין העולם החיצוני כדי להגן על עצמם מפני רגישות זו. גבולות אלה כוללים: ניתוק רגשי, חוסר מעורבות, התבודדות ושמירה כפייתית על פרטיותם ועל המרחב האישי שלהם.

ההיצמדות לעמדת ה"צופה" מבטיחה להם הגנה מפני "פלישה" חיצונית. הם מגנים על ה"אי" שלהם על ידי ריחוק, לא על ידי עוינות או תוקפנות כלשהי. חשוב להבין שההתבודדות שלהם הינה לצורכי ביטחון, מתוך הפחד שלהם מהצפה רגשית.

הם מתקשים להתמודד עם רגשות בכלל ועם עומס רגשי בפרט וזקוקים למרחב ופרטיות כדי להתמודד עמם. הם חייבים לבודד את עצמם פיזית כדי לאפשר לרגשות חזקים לעלות על פני השטח. רק כשהם לבדם הם חשים בטוחים להתמודד עם רגשות אלה. וכך ניתוק עצמם מהמאורעות הופך להם להרגל, לטבע שני כמעט, לחגורת הביטחון שלהם.

טיפוסי 5 רבים מסוגלים להסתגר בביתם לבדם ימים רבים מבלי להרגיש. הם לא סובלים מ"צמא חברתי" כלשהו ובוודאי שלא משעמום. הם נוטים להתנזר מאירועים חברתיים, נוח להם בחברת עצמם והם זקוקים לזמן הפרטי שלהם כאוויר לנשימה.

האסטרטגיה שהם פיתחו כדי לשרוד בעולם אותו הם תופסים כפולשני ותובעני מבוססת על "אצמצם את צרכיי, אלמד להסתפק במעט ואמנע מהשפעתם של אחרים עליי" הם נוטים לתפוס את משאביהם (כסף, זמן, ידע, זמינות רגשית, אנרגיה) כמוגבלים ולפיכך הם חותרים לנצור, לחסוך ולשמור על משאביהם כדי לא להזדקק ליותר ממה שיש להם.

הדבר שמאיים על "ריקון משאביהם" יותר מכל הוא אנשים. אנשים נתפסים בעיניהם פעמים רבות כמעמסה, כעול ולא כמקור שמזין אותם. השיחה הפנימית שלהם היא "יש לי כמות מוגבלת של משאבים פנימיים וכל אינטראקציה עם אנשים רק מכלה אותם. לא שאנשים הם רעים, הם פשוט מתישים, הם גוזלים ממני אנרגיות. אני צריך לשמור על משאביי."

אפשר לדמות את חייהם לסוללה שנזקקת להטענה מחדש כדי לפעול. אנשים ואינטראקציות חברתיות (במיוחד שיחות חולין) מרוקנים אותם וכשהם לבד (ובשקט) הם נטענים חזרה. אנשים רבים שנמצאים ביחסים עם טיפוס 5 טוענים בפניי: "אני לא מבין איך "רוקנתי" לו את האנרגיות? מה כבר עשיתי? בסך הכול שאלתי אותו שאלה…" נכון, לא צריך לעשות הרבה כדי שהוא יחוש מאוים. אחד הדברים שגורמים לטיפוס 5 לחוש מאוים זה ציפיות של אנשים. במיוחד ציפיות רגשיות. טיפוסי 5 מתקשים לסמוך על אנשים, להיפתח רגשית בפניהם, לחשוף את עצמם. הם חוששים מיחסים קרובים מכיוון שהם עלולים להוביל לתחושות של מחנק, פלישה, קונפליקט או הצפה רגשית. 

מאפיינים טיפוסיים:

  • רוב חבריך לא מכירים אחד את השני.

  • במסיבה אתה מבלה את זמנך בעיון בספרים בספרייתו של המארח.

  • ככל שאנשים סביבך יותר נרגשים, אתה חש יותר מותש.

  • אתה מקיים קשר עמוק עם מישהו, אבל לא חושב עליו לתקופה ארוכה מפני שאתה חושב על משהו אחר.

  • מבחינתך זו נחשבת חופשה טובה, אם מתאפשר לך להישאר שבוע בבית לבדך, עם הספרים והמחשב שלך.

ברמת ההתפתחות הגבוהה הם מגלים איזון בין התקשרות עם העולם ונסיגה ממנו. כשהם מסירים את החומות מעל המרחב הבטוח שלהם ויוצאים מה"אי" שלהם, הם מתחילים לבטא את עצמם בעולם, לתרגם את הרעיונות המבריקים שלהם לפעולה ומסוגלים לתת מעצמם מבלי לחוש שזה מרוקן אותם. הם מבינים שקונפליקטים עם העולם הם דבר נורמאלי ושכיח והדבר הבריא הוא לפתור אותם במקום לסגת ולהתבודד. הם משתפים את הידע שלהם עם אנשים ותורמים תרומה גדולה לעולם באמצעות החוכמה, ההבחנות החדות והתובנות שלהם. 

14 תגובות

  1. שלום אסנת. בתור טיפוס 5 נהניתי מאוד לקרוא את המאמר, ששיקף במדויק, כמעט מילה במילה, את מה שאני. הייתי שמח לדעת אם יש באניאגרם התייחסות יותר פרטנית לבעיות של ממש, כגון ביישנות או לחץ פנימי. האם בעיות מסוג זה הם תוצאה עקיפה של אופי הטיפוס, או שאין קשר בין הדברים

  2. המאמר נפלא. כשקראתי אותו הרגשתי שאת ממש מכירה אותי, אישית. השאלה היא האם יש דרך "לצאת מהאי" כמו שהגדרת את זה?

    1. בוודאי שיש דרך. האניאגרם מספק לכל טיפוס את מפתחות הגדילה שלו ותרגולות ההתפתחות. אין כאן ניסים – זה דורש אימון אבל התהליך מאתגר ומרתק, לכך נועדה סדנת הצמיחה – אתה מוזמן

  3. כל כך נכון. מדהים כמה שזה מתאר אותי במדויק, ממש עמדו לי דמעות בעיניים – כי זה סוג בידוד שאני לא מכירה אצל אנשים אחרים ותמיד תהיתי למה אני לא מצליחה להתערות חברתית כמותם. אני מנסה כבר שנים להבין למה יש בי דואליות כזו של לרצות בקרבה של אנשים אבל לשמור מהם מרחק, ולמה כל מגע איתם מתיש אותי כל כך. נראה כאילו לכולם מסביב יש המון אנרגיות לטיולים ועניינים חברתיים בעוד שכל מה שאני רוצה בד"כ זה להישאר בבית בשקט. תודה על הכתבה המקסימה.

  4. מזדהה עם המאמר ועם התגובות כאן. כל מה שכתוב בהם – מתאר אותי במדויק. לולא היינו טיפוסי 5 – הייתי מציעה לכותבים כאן את ידידותי האמיצה…

  5. כמו הכותבים מעלי… מדויק להדהים, ומותיר את הטיפוס המתאים (אותי במקרה הזה) בתחושה של פה פעור. חברות לא רעה יכולה להתקיים בין שני טיפוסים כאלו, היא רק איטית מאוד, חשדנית מאוד, וחושפנית כמו ביגוד נזירות. מתאים יותר לעבודת צוות. יש בדרך כלל אמון בין שניים כאלו ותחושה של אחים לצרת העולם. יש כיבוד של פרטיות האחר באופן מלא. כולם מאושרים.

  6. איזו אחוות שבט נוצרה פה 🙂
    אני מבינה את התחושה הנעימה בידיעה שיש עוד אנשים שחווים את העולם כמוך ומברכת עליה. עם זאת, חשוב לי להדגיש שהמטרה של זיהוי הטיפוס שלנו היא לא התקבעות בתוכו (עכשיו יש לי "אישור" מהרופא…) אלא דוקא ההשתחררות ממגבלותיו ובמקרה של טיפוסי 5 התערות בעולם החיצוני מתוך מקום בטוח והתייחסות אליו כאל משאב וכאל מקור הזנה.

  7. אני נמצאת כבר בערך כחצי שנה בתהליך עם האניאגרם, גם דרך מפגשים אישיים עם אסנת, ובעיקר בתוך עבודה בקבוצות הלימוד (דבר שממש נוגד את ה"טבע" שלי). לאחר שקראתי את התגובות שנכתבו כאן התחשק לי גם להגיב: רגע הגילוי שאני טיפוס 5 היה מעורר מאוד והביא עימו הרבה תובנות, הרבה שימחה וגם הרבה כאב וקושי. בתור 5 אני מרגישה שהדרך של האניאגרם מאוד מתאימה לי מכמה בחינות: 1.היא מביאה איתה תבנית עבודה החשופה בפני ברמת הידע שלה, דבר שמאוד עזר לי להתמסר 2.יש באניאגרם עומק עצום, מה שמוצג כאן במאמר הוא רק טעימה קטנה. 3.להבנתי האניאגרם הוא מודל דינמי ולכן על מנת לעבוד איתו יש להכיר את כל הטיפוסים, דבר שמשרת אותי רבות מאחר והכישורים החברתיים שלי נמוכים. נפתח בפני עולם שלם של הבנה כלפי האנשים הסובבים אותי, דבר המאפשר אינטראקציות חברתיות בצורה הרבה יותר קלה בשבילי. 4. אסנת בתור מאמנת היא מקצועית ביותר, לא מוותרת ברגעים הקשים, נאמנה לדרך אותה היא למדה ולומדת ביסודיות ואני סומכת עליה שתוביל אותי בבטחה בשבילי האניאגרם. אני מרגישה שאני עוד ממש בתחילתו של התהליך ועוד דרך ארוכה נכונה לי, עם זאת כבר חל שינוי גדול בדרך בה אני מתנהלת בחיי: יותר פתיחות, יותר רגש אל הסובבים אותי, פחות תחושת חוסר אונים, פחות כיווץ פנימה. כמו שאסנת כתבה כאן קודם, לאחר שלומדים ומזהים את הטיפוס שלך, יש עבודה לעשות בשביל לא להישאר תקוע בתוך התבניות האלו, והאניאגרם בהחלט מאפשר ומזמין את העבודה הזאת. אני ממליצה בחום לקחת נשימה עמוקה ולצאת לדרך

  8. לא יאומן כי יסופר… חשבתי שאני מכירה את עצמי עד שבמסגרת לימודיי בתואר השני נחשפתי למודל האניאגרם ולטיפוס 5: נעים מאוד להכיר את עצמי! המאמר שכתבת פשוט חידד לי את הדברים שמתחוללים אצלי ועל כך תודה.

  9. מכל הטיפוסים זה הטיפוס הקרוב אליי ביותר. עם הסתייגויות מעטות לגבי הצמא החברתי. הרבה פעמים כן יש לי צמא לחברה, אם כי לא לכל חברה, אבל יש לי פחד ליצור קשר. אני חושב שבמקומות בטוחים יותר (כמו מקום העבודה) אני ידידותי, ועדיין מצליח לשמור על ריחוק ופרטיות באמצעות הומור

  10. מדהים ומדויק! נחשפתי לנושא בהרצאה בערב זוגות. בהרצאה הנושא נשמע לי רדוד ומיסטי… נכנסתי לאינטרנט וראיתי את הניתוח שלך ואני פשוט נדהם -את מכירה אותי יותר טוב מאשר אני מכיר את עצמי -יש לי בעיה הדומה לקודמי בתגובות -זה נכון שקל לי יותר להסתגר עם עצמי וזה נכון שאני בקלות מוצא ענין ולא משתעמם אך לא פעם אני משתוקק להיפתח לחבר קרוב או חברים קרובים, אך לצערי אני לא מרגיש שאני בנוי לאותו סמול טוק שיוצר את הקשר . מעניין שבני ממש הפוך ממני, הוא ממש הנהנתן (טיפוס 7) שיוצר קשרים בקלות שמפתיעה אותי -לעצם העניין הייתי שמח מאוד לקבל סיוע לצאת באמת מהקונכייה ולהיפתח.
    כשנפגשים החברים שלנו כ25 זוגות אני נלחץ מאוד לפני הפגישה. במהלך המפגש אני כבר יותר משתחרר.. אשמח מאוד לנסות לחשוף רבדים שיתנו לי את הכלים להיחשף וליצור מגעים קרובים יותר עם אנשים -(שלא נתבלבל אני נשוי עם 4 ילדים ונכדים, מנהל בעזרת אשתי חברה להדרכת ילדים ועדיין לא מכיר את עצמי) מאמרך גרם לי לגירוי איטלקטואלי עצום וענין רב ותודה לך

  11. כל מילה כאילו חקוקה בסלע. כל מילה ומילה זו אני, ועם כל הרצון להתבודד אני זקוקה גם לחברה, אבל לא מצליחה ליצור קשרים חברתיים אמיתיים. פעם אמרה לי שכנה, שכשהיא הגיע היא קלטה אותי כסנובית.. הסברתי לה שזה הדבר האחרון שהוא אני, זה בא רק ממקום של חוסר בטחון. כל ניסיון להתקרב לאנשים שלא מצליח לי מתפרש כדחייה, ומרחיק אותי מניסיונות נוספים. הדרך עוד ארוכה לפני…

  12. מדויק להחריד… אני חריגה שאני אוהבת את השוני ביני ובין החברה?
    לא חשבתי שיש כל כך הרבה 'חמשים'… כיף לקרוא, ובעיקר לראות שצדקתי בניתוחי אחד לאחד… תודה! אבל… הפליאו אותי התגובות פה, למען האמת. מעולם לא הפריעה לי הנטייה לעמוד בקצה החדר באירועים חברתיים – זו הרי בחירה שלי! אני לא מעוניינת לעמוד באמצע. יש די ביכולת ההתבוננות, באינטלקטואל ובאיפוק שלנו כדי ליצור לנו מעמד חברתי איתן ויפה, ואני מדברת מנסיון 🙂 הדבר היחיד שמפריע לי הוא שלסביבה קשה לקבל את העובדה שיש אנשים שבאמת לא חווים את הצורך באינטרקציה חברתית הדוקה. לכו תספרו להם שאין לכם חרדה חברתית…

  13. קראתי את 'המפתח לצמיחה האישית' של טיפוס 5.
    אפשר לשאול למה צריך לפתח קשרים רגשיים כדי להיות כשירים ובעלי יכולת להסתדר בעולם, להיות בהירי מחשבה, מרוכזים, ומסוגלים לתרגם את הרעיונות לפעולה? עד כה לא נתקלתי באי יכולת להסתדר בעולם, הריכוז ובהירות המחשבה שלי הם סמל בבית ובחברה, והרעיונות שלי – הזויים ככל שיהיו – יוצאים לפעולה באופן עצמאי לחלוטין. מגיל קטן ממש אני יודעת שאני טיפוס 5, ולא פעם אני שומעת אמא'לה, בחיי לא ראיתי ילדה שחוקרת את העולם על ידי התבוננות, שומרת על דיסטאנס מוחלט ולא מביעה רגשות בכלל. אבל אני חושבת שהחלופה של פיתוח קשר רגשי עם הסביבה היא עיבוד הרגשות שאנו חווים. לא להדחיק שום רגש, להכיר, לעבד, לחשוב, ובעזרת ה' להגיע רחוק, ולבד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

הדיאלוג עם האגו
אנחנו לא הטיפוס שלנו
הכרת ההבדל בין ה"אגו" שלנו (ה"דמות" אותה אנו מגלמים) לבין ה"אני האותנטי" (המהות) שלנו הינה הבסיס לכל...
RUN
מה מניע אותי?
עד שאיננו יודעים את ה"מניע" להתנהגותו של אדם, בעצם איננו יודעים דבר. ..
LOVE SMALL
מה אנו עושים כדי לזכות באהבה?
כיצד נוכל לזהות אהבה שמבוטאת בדרכים שונות לחלוטין משלנו?