תשעת הטיפוסים על פי פו הדב

אסנת ידגר, מייסדת המרכז הישראלי לאניאגרם

מאת: אסנת ידגר

תשע הדמויות שיצר א.א. מילן בספרו פו הדב, תואמות באופן מופלא את תשעת הטיפוסים של האניאגרם 

הסיפורים הנצחיים ביותר, אלו המלווים אותנו לאורך שנים, קשורים בנושאים אוניברסאליים ונוגעים בטבע האנושות שלנו באופן מופלא. עבור מיליונים רבים של ילדים ומבוגרים כאחד, מגוון סיפורי פו הדב, יצירתו של א.א. מילן, הינם סיפורים בעלי השפעה עצומה.

אחת הסיבות לעוצמתם של סיפורים אלו, היא שלתשע הדמויות המתגוררות ב"יער מאה העצים" יש תשע דרכי התנהגות מאד שונות. תשע "הדרכים" האלה נוגעות בנו, מאחר והן מייצגות היבטים בטבע האנושי, אותם כולנו מכירים מקרוב, אם אצל עצמנו ואם אצל זולתנו.

כשם ש"יער מאה העצים" מתאר מערכת שלמה, כך האניאגרם מתאר את הדרכים השונות בהן אנו מבינים את עצמנו ואת זולתנו, השוני והדמיון בינינו, המניעים והאמונות שהופכים אותנו למיוחדים ובו זמנית מחוברים למכלול רחב יותר שיחד יוצר את השלם.

ביער מקיימים הדמויות מערכת יחסים מגוונת ומיוחדת, המכניסה אותם פעמים רבות לצרות ופעמים אחרות לחוויות נפלאות. זהו מעין מיקרוקוסמוס של החברה, כאשר כל חיה היא בעלת אופי המיוחד ומייחד אותה, וכולן מנהלות את אורח חייהן, מחליטות על מעשיהן ונושאות בתוצאות.

טיפוס 1 – ארנב / טיפוס 2 – קנגה / טיפוס 3 – רו / טיפוס 4 – אִיָה / טיפוס 5 – ינשוף / טיפוס 6 – חזרזיר / טיפוס 7 – טיגר /  טיפוס 9 – פו הדב

הנה כמה דוגמאות:

טיפוס 3 – רו

איכויות עיקריות: אתגר, הצלחה, יעדים, הגשמות, מהירות, יעילות, השפעה, מעמד, שיפור-עצמי.

רו הוא הצעיר ביותר מכל החיות ביער, אך בהחלט לא הכי פחות בולט. הוא מורגש בכל מקום אליו הוא הולך, מלא באנרגיה והתלהבות הכל כך אופייניים לו.

"רו התאמן בקפיצות קטנות מאוד על החול, ובנפילה לתוך מחילות עכברים ובזחילה החוצה מתוכן, וקנגה התרוצצה כל הזמן מסביבו ואמרה: "עוד קפיצה אחת חמודי, ואז מוכרחים ללכת הביתה." "תראו איך אני קופץ," ציץ רו ושוב נפל לתוך מחילת עכברים."

רו אוהב לבצע מספר משימות בו זמנית והוא בדרך כלל מצטיין בכך:
קנגה אמרה לרו "קודם תשתה את החלב, חמודי, אחר כך תדבר." "רו, שהתחיל לשתות את החלב, ניסה להגיד שהוא יכול לעשות את שני הדברים בבת אחת…"

הוא אוהב להופיע בפני קהל ואינו מחמיץ הזדמנות לכוון את אור הזרקורים אליו: "רו, שעדיין מלמל בגאווה: "ראו איך אני שוחה," נסחף וצף אל המקל, נאחז בו, טיפס ויצא. "ראיתם איך שחיתי?" ציץ רו בהתרגשות בזמן שקנגה נזפה בו ושפשפה את גופו בכוח, "פו, ראית איך שחיתי? זה נקרא שחייה, מה שעשיתי. ארנב, ראית מה עשיתי? שחיתי. הי, חזרזיר! שמע רגע, חזרזיר! אתה יודע מה עשיתי? שחיתי!"

הוא אוהב תחרויות ובדרך כלל רוצה לדעת הכול על יריביו:
ובשעה שהם הלכו, טיגר סיפר לרו (שרצה לדעת) על כל הדברים שנמרים יכולים לעשות. "הם יכולים לעוף?" שאל רו.
"כן," אמר טיגר, נמרים עפים מצוין…"
"הו! אמר רו. "הם יכולים לעוף כמו ינשופים?"
" כן," אמר טיגר. "הם רק לא רוצים לעוף".
" למה הם לא רוצים?"
הם פשוט לא כל כך אוהבים את זה."
רו לא יכול היה להבין את זה, כי הוא חשב שזה יהיה נפלא להיות מסוגל לעוף\ אבל טיגר אמר שזה קשה להסביר למי שהוא לא נמר בעצמו.
"אז," אמר רו, "הם יכולים לקפוץ כמו קנגורו?"
" כן" אמר טיגר. "כשהם רוצים".

רו אוהב במיוחד להתחרות בדברים שהוא טוב בהם:
"אני אוהב לקפוץ," אמר רו. " בוא נראה מי יכול לקפוץ הכי רחוק, אתה או אני."

לרו מאד חשוב שתהיה מטרה ברורה, ובלעדיה הוא יכול להרגיש חסר תכלית (רו וטיגר מטפסים על עץ):
היי טיגר, הוא אמר בהתרגשות, "האם אנחנו בצמרת?" "לא," אמר טיגר. "האם אנחנו עולים לצמרת?" "לא." אמר טיגר. "אוי," אמר רו בעצב.

אך כשיש לו כיוון ברור, הוא מתמלא באנרגיה ומזנק מיד לפעולה ללא חשש:
כשרו הבין מה הוא היה צריך לעשות, הוא התרגש עד מאוד וקרא: "טיגר,טיגר, אנחנו הולכים לקפוץ! תראה איך אני קופץ, טיגר! כאילו אני עף! האם נמרים יכולים לעשות את זה?"

הוא יכול להיעשות חסר סבלנות אם דברים לא מתקדמים מהר מספיק ולעיתים קרובות ישפוט את ערכו או הצלחתו בהשוואה לאחרים (רו מדבר על מקל שצף בנחל): "אני יכול לראות את שלי!" קרא רו. "לא, אני לא יכול, זה משהו אחר. אתה יכול לראות את שלך, חזרזיר? חשתי שאני יכול לראות את שלי אבל לא יכולתי. הנה הוא! לא, זה לא הוא. אתה יכול לראות את שלך, פו?" "לא," אמר פו. אני חושש שהמקל שלי תקוע," אמר רו. "ארנב, המקל שלי תקוע.
האם המקל שלך תקוע, חזרזיר?" זה תמיד לוקח יותר זמן ממה שחשבת," אמר ארנב. "כמה זמן אתה חושב שזה ייקח?" שאל רו.

כשרו רגוע הוא מרגיש שייך יותר לקבוצה ולא כל כך עסוק בתחרות והצלחה ובלהיות "יותר טוב" מאחרים. הוא עדיין יעיל ופעיל ורוצה להיות במיטבו והוא עובד קשה למען כל חבריו.

 

טיפוס 4 – אִיָה 

איכויות עיקריות: יצירתיות, אותנטיות, רגישות, איכות, אינטואיציה, התפתחות אישית, עומק רגשות.

איה מאמין ש"הדשא של השכן ירוק יותר". מתוך נקודת מבטו על החיים, כל מה שהוא רחוק – מושך ומלבב יותר מאשר מה שבהישג יד. 
"איה, החמור האפור והזקן, עמד ליד הנחל והתבונן בדמותו שהשתקפה במים. "מעורר רחמים," אמר, "זה מה שזה. פשוט מעורר רחמים" היא פנה והלך כחמה מטרים במורד הנחל, דשדש במים וחצה אותו, ואז הלך בחזרה לאורך הגדה השנייה ושוב התבונן בדמותו במים. "בדיוק כפי שחשבתי," אמר. "זה לא יותר טוב מהצד השני – אבל אף אחד לא שם לב, לאף אחד לא אכפת. מעורר רחמים, זה מה שזה".

הוא שוקע לא פעם למצב רוח עגמומי ובז ל"שמחה" השטחית של בני אדם:
"בוקר טוב, איה" אמר פו
"בוקר טוב, פו הדוב," ענה איה בקול עגום. "אם זה באמת בוקר טוב," אמר. "ובזה אני מטיל ספק."
"למה, מה קרה?"
"שום דבר, פו הדוב, שום דבר, לא כולנו יכולים, וכמה מאיתנו בכלל לא. זה כל העניין."
"לא יכולים מה?" שאל פו ושפשף את אפו.
"שמחה וששון. שירים וריקודים. עוגה עוגה עוגה , במעגל נחוגה."

בעיניו אנשים מחמיצים את המשמעות האמיתית שיש לחיים ועסוקים מדי בקטנות היומיום:
"לעובדה שאתה מרגיש היום טוב, אין כל משמעות… זה סתם משב רוח קטן."
ולעיתים קרובות הוא חש שלא מבינים או מעריכים אותו:
"אני אומר לך, אנשים באים והולכים ביער ואומרים "זה רק איה, אז זה לא נחשב".

ופעמים רבות חש לא רצוי או לא שייך:
"איה," אמר ינשוף. "כריסטופר רובין עושה מסיבה."
"מעניין מאוד", אמר איה. "אני מתאר לעצמי שישלחו לי את השירים אחרי שמישהו כבר דרך עליהם. איזו אדיבות, איזו התחשבות. לא, לא, באמת, לא הייתם צריכים, על לא דבר."
"יש לי הזמנה בשבילך."
"איזה מין דבר זה?"
"הזמנה!"
"נו כן, שמעתי אותך למי זה נפל?"
"זה לא דבר שאוכלים. זאת בקשה לבוא למסיבה. מחר." איה טלטל את ראשו לשלילה.
"לא, אתה בטח מתכון לחזרזיר. הקטנטן הזה עם האוזניים העצבניות. כן. אני אמסור לו".
"לא,לא!" אמר ינשוף, שכבר התחיל לאבד את הסבלנות. "זה בשבילך!"
"אתה בטוח?"
"ודאי שאני בטוח. כריסטופר רובים אמר 'לכולם, תגיד לכולם'."
"לכולם, חוץ מאיה?"
"לכולם," אמר ינשוף בפרצוף חמוץ.

רגישותו הרבה באה לידי ביטוי לא פעם בציניות או במרמור: "הייתי צריך לדעת," אמר איה. "אחרי הכול, אין לי על מה להתלונן. יש לי חברים. רק אתמול מישהו דבר אתי. ומתי זה היה – בשבוע שעבר או לפני שבועיים – שארנב התנגש בי ואמר 'אוף'!. אה, חיי חברה. תמיד מלאי עניין".

למרות שהוא נוטה לא פעם לרחם על עצמו, הוא גם מאוד רגיש לרגשותיהם של אחרים: "כאילו שזה לא גרוע מספיק," אמר איה וכמעט פרץ בבכי, "שאני אומלל בעצמי, בלי מתנות ובלי עוגה ובלי נרות ובלי שמישהו ישים לב אלי בכלל, אז עוד חסר לי שכולם יהיו אומללים."

כשאיה רגוע, הוא פחות עסוק ברגשותיו, במקום זה, הוא מתבונן במצבים ביער בצורה מאוד אובייקטיבית. בעוד הוא נשאר נאמן לעצמו, הוא מסוגל גם לשים את רגשותיו ורגישותו בצד ולעשות את מה שנדרש לעשות.

טיפוס 6 -חזרזיר

איכויות עיקריות: נאמנות, מחויבות, משפחה, אזרחות טובה, התחשבות בצוות, אבטחה, חוקים, בטיחות, שייכות.

חזרזיר הוא היצור הנאמן ביותר ביער. חברות ועבודה בצוות חשובים לו:
"הלוואי שפו היה כאן אתי. כל כך יותר נעים בשניים."

הוא אוהב להיות ערוך ומוכן לכל דבר, ואינו שש לקחת סיכונים או לצאת להרפתקאות:
"אוי חזרזיר," אמר פו בהתרגשות. "אנחנו יוצאים במשלחת, כולנו, עם כל מיני דברים לאכול. לגלות משהו."
"לגלות מה?" שאל חזרזיר בדאגה.
"אה! משהו, סתם."
"לא דבר מסוכן?"

הוא תמיד סוקר את כל התרחישים האפשריים ומטיל ספק כמעט בכל דבר:
"איזו מין חיה זאת פילנפיל? חית פרא אכזרית? הוא באמת בא כששורקים לו? ואם כן, איך הוא בא? הוא בכלל אוהב חזירים? ואם הוא אוהב חזירים, משנה לו איזה סוג של חזירים? לאף אחת מהשאלות לא הייתה תשובה… ובעוד שעה בערך הוא יראה את הפילנפיל הראשון בחייו! מובן שפו יהיה אתו, אבל אם, נניח, פילנפילים מתאכזרים גם לחזירים וגם לדובים? לא עדיף להעמיד פנים שיש לו כאב ראש, ושהוא לא יכול ללכת הבקר אל ששת האורנים? אבל אם יהיה בחוץ יום יפה מאד ושום פילנפיל לא ייתפס במלכודת, אז הוא יישאר כל הבוקר במיטה וסתם יבזבז את הזמן. מה לעשות?"

הוא בדרך כלל מודאג וחרד מאסונות או צרות שעלולים ליפול עליו:
"חזרזיר שכב ושאל את עצמו מה קרה… זה באמת משונה", חשב. "מעניין מה היה הפיצוץ הזה. לא יכול להיות שהרעש בהתחלה חשב שכל העולם התפוצץ; אחר כך חשב שמכל העולם, אולי רק החלק של היער התפוצץ; ואחר כך חשב שאולי רק הוא התפוצץ, ועכשיו הוא לבדו על הירח או משהו כזה, ולעולם לא יראה עוד את כריסטופר רובין או את פו או את איה."

בניגוד לפו, הוא מאמין שראיית חצי הכוס הריקה מסייעת לך להימנע מסכנות ובעיות. הערכת הסיכונים היא המומחיות שלו: "קצת מדאיג," אמר לעצמו, "להיות חיה קטנה מאוד מוקפת במים מכל הצדדים. כריסטופר רובין ופו יכולים לטפס על עצים ולברוח; קנגה יכולה לקפוץ ולברוח, ארנב יכול לחפור מנהרה ולברוח, ינשוף יכול לעוף ואיה יכול לנעור בקולי קולות שיבואו להציל אותו, ורק אני מוקף פה במים, ולא יכול לעשות שום דבר."

הוא פונה לאחרים לקבלת הדרכה ותמיכה וזקוק לביטחונות ואשורים חיצוניים כשהוא מודאג:
"חזרזיר השתרך לצדו של פו. "פו!" הוא לחש.
"כן, חזרזיר?"
"שום דבר", אמר חזרזיר, אוחז בכפו של פו. "רק רציתי לוודא שאתה כאן."

חזרזיר הוא פרקטי ומעשי, הוא אסטרטג טוב, בעל יכולת תכנון, ומעולה במציאת פתרונות לבעיות:
"נניח," אמר פו לחזרזיר, "שאתה היית רוצה לתפוס אותי. איך היית עושה את זה?" "טוב, אז –", אמר חזרזיר, "הייתי עושה את זה ככה. הייתי מכין מלכודת, ובתוך המלכודת הייתי שם צנצנת דבש, ואז אתה היית מריח אותה, והיית נכנס לשם לחפש אותה ו…"

כשחזרזיר רגוע, הוא לא חש פחד כה רב. הוא שמח לקבל את ההחלטות שלו בעצמו ולעמוד על מה שהוא מאמין בו. ובשעה שהוא ממשיך להעריך את הסיכונים ובמקביל מכין תוכניות ופתרונות עתידיים להם, הוא נינוח ושלו יותר.

טיפוס 9 -פו הדוב

פו הוא הדמות הנינוחה ביותר מכל היצורים החיים ביער. הוא פתוח, משתף פעולה, בעל מזג נוח ומסתדר טוב עם כולם.

החיים זורמים בקצב שלהם ופו לא מרגיש צורך להאיץ בהם. שלווה, רגיעה והרמוניה חשובים לו מאד והוא לא ממש ממהר לשום מקום.
"איך אתה בדיוק עושה את זה, פו?"
"עושה מה? שאל פו.
"עושה הכול בחוסר מאמץ כזה."
"אני לא עושה הרבה בשביל זה."
"אבל הכול מסתדר לך."
"זה קורה איך שהוא." אמר.

הוא צנוע מאד, לפעמים עד לרמה של ביטול עצמו:
"טוב, אם כן," אמר ינשוף, "להלן השיטות העיקריות הנהוגות במקרים מעין אלה."
"מה זאת אומרת השטכריות על הנעוגות?" פו שאל, "כי אני דוב שיש לו מעט מאד שכל בראש, ומלים ארוכות מטרידות אותי."
"זאת אומרת, מה שצריך לעשות."
"אה, זה מה שזה אומר. אז מצדי זה בסדר גמור," אמר פו בענווה.

יכולתו לראות את כל הצדדים של התמונה היא מתנה, למרות שלפעמים, זה יכול להקשות עליו לבחור מבין כל האופציות: פו יוצא לשוטט יום אחד כדי להחליט את מי הוא רוצה לבקר. הוא יכול ללכת לבקר את איה, שאותו לא ראה מאתמול, או את ינשוף שאותו לא ראה משלשום, או את קנגה, רו ונמרמר. את כל אלה שלא ראה מזה זמן רב. איך הוא מגיע להחלטה? הוא מתיישב על סלע באמצע הנהר ומתחיל לשיר."יכולתי לבלות בוקר נחמד עם רו, יכולתי לבלות בוקר נחמד עם עצמי, כי זה לא ממש משנה, אם אני לא משמין, מה שאני עושה עם זמני." ואז הוא קם ומתחיל שוב לשוטט, שוקל לבקר את שפן, עד שלפתע מוצא עצמו מול פתח ביתו. הוא נכנס פנימה, אוכל משהו קטן, ואז יוצא החוצה כדי לבקר את חזרזיר.

פו רוצה להרגיש משוחרר, להיות פטור ממטלות, להחליט כל יום מחדש מה הוא רוצה לעשות ומתי. בקיצור… להיות חופשי: "איך אתה עושה כלום? זה אומר, פשוט להתהלך לשום מקום. להקשיב לכל הדברים שאינך יכול לשמוע ולא לחשוש מכלום".

הוא נוטה לאבד את הריכוז כשמייגעים את מוחו יותר מדי, אך הוא רגיש ומתחשב מדי מכדי לקטוע מישהו בדבריו: "ינשוף המשיך עוד ועוד, והשתמש במלים ארוכות יותר ויותר, עד שבסופו של דבר חזר לנקודה שממנה התחיל…" במשך שעה ארוכה פו כבר ענה פעם "כן" ופעם "לא", בעיניים עצומות, על כל מה שינשוף אמר, ומפני שבפעם האחרונה הוא אמר "כן, כן", עכשיו הוא אמר "לא, באמת שלא", מבלי לדעת בכלל על מה ינשוף מדבר."
 
הוא לא ממש מכוון מטרה, אך איכשהו מגיע אליה בדרכו שלו:
"למען האמת", אמר שפן, "איבדנו את הדרך….איזו דרך נבחר?"
"מה דעתך", שאל פו, שברגע שתעלם לנו השוחה מהעיניים, ננסה עוד פעם למצוא אותה?"
"בשביל מה זה טוב?" שאל שפן.
"אז ככה", אמר פו, "אנחנו מחפשים את הבית ולא מוצאים, אז חשבתי שאם נחפש את השוחה נהייה בטוחים שלא נמצא אותה וזה מעולה, כי אז נמצא מה שאנחנו לא מחפשים שאולי הוא המשהו שאנחנו באמת מחפשים".

פו חי בעיקר את הרגע ויש לו תחושת זמן שונה מאחרים: "כשאני מהרהר על עתיד ועבר, מתברר לי פתאום שאיש לא אמר, אם אתמול זה היום, אם היום זה מחר."

לפו יש נטייה להימלט באמצעות ערפול ו 'הרדמה עצמית' כשדברים נעשים קשים:
"אני חושב שזה יותר ימינה," אמר חזרזיר בעצבנות, "מה אתה חושב, פו?"
פו הביט בכפות ידיו. הוא ידע שאחת מהן היא הימנית והוא גם ידע שאחרי שהחלטת מי מהן הימנית אז השנייה תהיה השמאלית, אבל הוא מעולם לא הצליח לזכור מאיזו להתחיל."

הוא מעדיף לפעמים להרדים את רגשותיו מאשר לבטא את הכעס שנמצא מתחת לפני השטח: "אני חושב שכל זה קורה, החליט, כשנפרד מהענף האחרון, הסתחרר שלוש פעמים, והתעופף בחן לתוך שיח רותם קוצני, "כל זה קורה מרוב אהבה לדבש!"

הוא גם עשוי להשתמש באוכל, או בשינה לנחם את עצמו כשהוא נמצא במתח: "איה פזז לו ביער וכשכש בזנב בשמחה גדולה כל כך, עד שפו הרגיש שתוקפת אותו חולשה משונה, הוא נאלץ למהר הביתה ולחזק את עצמו בארוחה קלה."

פו הוא אופטימי מטבעו ומאמין גדול בראיית חציה המלא של הכוס: "נניח, פו, שעץ ייפול ואנחנו נעמוד מתחתיו", אמר חזרזיר בפחד. "נניח שהוא לא ייפול", אמר פו לאחר שהרהר בדבר ארוכות.



ילדים יכולים ללמוד את תורת האניאגרם דרך צפייה ב"פו הדב".
יהיה מעניין לשאול אותם לאחר צפייה משותפת שאלות כמו: "איזו דמות הכי חביבה עליך?" "איזו דמות אתה לא כל כך מחבב ולמה?" "איזו דמות הכי דומה לאמא?" איזו דמות הכי דומה לאבא?", "עם איזו דמות אתה הכי מזדהה?" וכ"ו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

הדיאלוג עם האגו
אנחנו לא הטיפוס שלנו
הכרת ההבדל בין ה"אגו" שלנו (ה"דמות" אותה אנו מגלמים) לבין ה"אני האותנטי" (המהות) שלנו הינה הבסיס לכל...
RUN
מה מניע אותי?
עד שאיננו יודעים את ה"מניע" להתנהגותו של אדם, בעצם איננו יודעים דבר. ..
LOVE SMALL
מה אנו עושים כדי לזכות באהבה?
כיצד נוכל לזהות אהבה שמבוטאת בדרכים שונות לחלוטין משלנו?