|
מסייע יקר,
באתי לעולם עם צורך גדול באהבה. הייתי צריכה לאמץ לי התנהגויות מיוחדות כדי להעצים את כמות האהבה ולפצות על חסרונה. אמא קראה לי "החתול המחייך, המתחנף." זו הייתה אסטרטגית הקיום שלי. משכתי תשומת לב בשערי המקורזל, בצבע דבש, בלחיי העגולות ובעיקר בחיוכי המתוק, הכול כדי להיות אהובה. מאוחר יותר נוספה לאסטרטגיה זו גם הנתינה. אתה הצטרפת אל חיי, קודם כמדריך ומורה – ואח"כ כשהייתי לתלמידה מצטיינת, הפכת לחלק ממני. לא ידעתי איפה אני נגמרת ואתה מתחיל. היינו לאחד. למדתי ממך שלא כדאי לי להגיד "לא". כדאי לי לתת, הכול, בלי גבול, כדי לזכות שמנתה אהבה שנזקקתי לה. כדאי לי להיות " ילדה טובה", ילדה טובה ומנומסה...
רציתי להתנהג על פי דרכי, לקבל החלטות עצמאיות, גם אם לא תמיד היו מקובלות. אבל אתה נדבקת אליי והפכת אותי למרצה הקטנה. הזזת אותי הצידה ואמרת שאני לא יודעת איך לטפל בעניינים, שאל לי להתערב. למדת אותי לשתוק ולעושת מה שמבקשים ממני, כי אחרת המחיר יהיה נורא.
הפכת להיות חלק בלתי נפרד ממני, אך לא הבנתי ולא ידעתי זאת. השתלטת עליי, כלאת אותי בכלא ולא הנחת לי לצאת ממנו או להיות "אני" בנפרד ממך. כוונת אותי למצב של "טייס אוטומטי", כך שההחלטות שהחלטתי כאילו באופן עצמאי, היו למעשה החלטות שלך. אני הפכתי להיות אתה, בלי יכולת להבחין בין שנינו או לדעת שאתה קיים או שאני קיימת בנפרד ממך.
פיתית אותי להיות גאה במעשיך- מעשיי. גידלת לי מחושים רגישים המגלים במהירות את צרכי האחר, גרמת לי להיענות לצרכים אלה באופן אוטומטי והיות מאד גאה במעשי. דיכאת ביד קשה את צרכיי שלי ולא אפשרת לי אפילו לזהות אותם, שלא לומר לבטא או לספק אותם.
ההיכרות בינינו שהתחוללה כאן, בבועת האניאגרם, הייתה תחילת ההבנה וזו הייתה גם תחילתו של המהפך בחיי.
הניתוח להשתחררות מהטיפוס היה מכאיב ורב ייסורים במטרה לחדול לתת ולהעניק בלי גבול, לא רק כדי לספק את צרכי האחר, אלא כדי לספק את הכשל הרגשי שלי, הגאווה. אני נתתי גם אם לא היה צורך בנתינה.
לוותר ולהסיר את כל אלה, בלי הרדמה, מרצוני החופשי, גרם לי להרגיש ערום ועריה ולהיפרד מן העטיפה שבה עטפת אותי כל חיי. טוב שכך, כי אם לא הייתי חשה בכאב הנורא, אולי לא הייתי נפרדת ממך.
עכשיו מגיע הפרק הקשה מכולם. להכיר את האני האותנטי המהותי שלי ולתת לו ביטוי. לגלות מהם הצרכים האמיתיים שלי ולהביע אותם. אני אמשיך לתת, אבל לא באופן אוטומטי. מה שהיה תוכן חיי, הנתינה, האירוח, ההתנדבות, העזרה, הצטמצם למינימום.פתאום מצאתי את עצמי מול עצמי... הקליפות קולפו ועכשיו זו אני נטו.
היה שלום טיפוס שתיים!
שלך,
|
בסיום 
