טיפוס 6 – אני לא פסימי אני ריאלי

טיפוסים אלה ערים באופן מיוחד לסכנות החיים ומוטרדים מהאסונות שעלולים לצוץ בכל רגע ומכל מקום.

מנקודת מבטם הם חיים בעולם מסוכן הרוחש תקלות, סכנות, רשעות, בגידות, רמאויות ואסונות בלתי צפויים. הם מסתגלים לעולם הזה בכך שהם נעשים זהירים יתר על המידה, עומדים על המשמר כל הזמן ונערכים כדי להימנע או להתעמת עם הסכנות הפוטנציאליות. 

הם מבחינים מיד בחיסרון או בסכנה בכל מצב, והם רואים זאת באופן מאוד מוחשי, חווים את תגובת הפחד בגופם כאילו האירוע מתרחש כעת. הם נוטים להתנגד לשינוי וחשים אי נוחות עם ספונטאניות. הם מעדיפים תכנון זהיר. הם חוששים מהבלתי מוכר ובסיטואציות חדשות הם רואים באופן אוטומטי את כל האפשרויות השליליות תחילה. הם מחפשים אחר מניעים נסתרים אצל אנשים שהם לא מכירים ומגלים חשדנות כלפיהם. לא תמיד ניתן להבחין בחשדנות שלהם כלפי חוץ, כי הם אנשים אדיבים ומסבירי פנים, אך הם בדרך כלל נוקטים בגישה של "כבדהו וחשדהו".

חשוב לזכור שטיפוסי 6 לא חוששים מהמציאות, הם חוששים ממה שעלול לקרות במציאות. כשסכנה אמיתית אכן מתרחשת הם נכנסים מיד לפעולה והפחד נעלם. הם ערוכים לה. הם מתעקשים על כך שהם לא פסימיים אלא ריאליסטיים, אך בעיני טיפוסים אחרים הם יכולים להופיע כשליחי ה"גורל המר", מנבאי הרעות, או דאגנים יתר על המידה ובדומה לילד שצעק "זאב זאב", הם יכולים לאבד מאמינותם מרוב אזהרות ולא תמיד יקשיבו להם כשסכנה אמיתית אורבת.

טיפוסי 6 סובלים מספק כרוני, במיוחד ספק עצמי. הם מטילים ספק ביקום, בארגון, באנשים, בשיטות, בדמויות סמכות, ובראש בראשונה בעצמם. הם בעצם האויב הגדול ביותר של עצמם. הנשק בעזרתו הם פוגעים בעצמם הוא בהיותם האופוזיציה של עצמם. הם עושים את זה על ידי כך שהם מפקפקים בכל החלטה שקיבלו או עומדים לקבל. יותר מזה, עוד לפני שהם קיבלו את ההחלטה, הם מפקפקים במידע עליו הם מבססים אותה. ("האם אני יכול לסמוך על הדיאטנית הזו? יש לה ניסיון של 3 שנים בלבד…) הם נעים קדימה ואחורה, רואים שחור ואחר כך לבן ושוב שחור וכן הלאה…. הם מחפשים ללא הרף אחר "הוכחה", בטחונות, עירבונות ונמנעים מלקחת סיכון כלשהו.

הבעיה הבסיסית של טיפוסי 6 נעוצה בחוסר אמונם ביכולתם לקבל את ההחלטה הנכונה. הם באמת ובתמים מאמינים שאין ברשותם אותם משאבים פנימיים להתמודד לבדם עם החיים, על כל קשייהם. ולכן הם נשענים על מבנים, שיטות, אמונות ומבני תמיכה או הדרכה חיצוניים. הם חשים שהם אינם יכולים לסמוך על עצמם ועל כושר השיפוט שלהם ושהם חייבים לפנות ל"סמכות" שתגיד להם מה עליהם לעשות. אך גם עליה הם לא סומכים בעיניים עצומות וכך הם נשארים עם הספק התמידי שמקונן בתוכם. (*דוגמא קלאסית לטיפוס 6 הוא וודי אלן ואפשר גם לראות ביטוי ברור לכך בסרטיו).

המלכוד – החיפוש אחר וודאות בעולם שמיסודו הוא חסר וודאות, כך שלעולם בעצם אינם מוצאים את הביטחון אותו הם מבקשים.

ברמות התפקוד הנמוכות – הם עלולים להיעשות צייתנים בצורה עיוורת כדי להימנע מאחריות אישית. הם כאילו עורכים עסקה בלתי מודעת עם ה"גיבור" שלהם שאומרת: "אני אעשה מה שאתה רוצה שאעשה, אם אתה תגן עלי מסכנה." וכך מתחבא ה 6 תחת מטריה מדומיינת, נשבע אמונים לכוח החיצוני הזה ומפתח התמכרות לביטחון המדומה שה"סידור" הזה מציע לו. ברמות אלה הם נוטים לגלות את הנאמנות העמוקה שבאופיים כלפי האנשים הלא נכונים.

כמה טיפים חשובים:

כשאתה מייעץ לטיפוס 6 אתה חייב להיות מדויק וקונקרטי. הטיפוס הספקן חושש שכשאתה נותן עצה לא שקלת את כל מה שעלול להשתבש, כל טיעון שתעלה, סביר להניח שיזכה לטיעון נגד מצדו ("אבל מה אם…?") היזהר לא ליפול למלכודת הזו.

עודד את נטייתו לדאוג אבל בדרך מאוד מוחשית: "מה הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות אם תעשה ?" בסופו של דבר ייגמרו לו התסריטים הגרועים ואז הוא יירגע מעט מחששותיו. כך שהדרך היעילה להתמודד איתו היא "לרוקן" את האנרגיה השלילית שלו לפני נתינת העצה ע"י הצגת כל החסרונות שבעניין. רק אחרי שהוא סקר את כל החסרונות, הוא מסוגל להסתכל גם על האפשרויות וההזדמנויות שבמצב. אז ורק אז אתה יכול לעזור לו, בדרך כלל על ידי פירוק משימות גדולות לצעדים קטנים.

סייע לו למצוא את התשובות בתוכו. תבהיר לו שזו בחירה שלו. שאל – מה האופציות שלך? מה אתה הולך לעשות בעניין? סייע לו להתרכז במציאת ההדרכה הפנימית שלו. דבר נוסף שעובד הוא להגיד לו מה אנשי מקצוע בתחום אומרים. סביר להניח שהוא יתקוף אותם, אבל בינתיים לא אמרת לו שום דבר מדעתך האישית ובכך החזרת את הכוח לידיו. אין לו שום עצה להתנגד אליה, שום דעה לסתור. הוא נאלץ לסמוך על עצמו.