מה גורם לנו להיות עיוורים?

כיצד אנו מסוגלים להיות עיוורים לתבניות החשיבה שמקבעות אותנו במשך חיים שלמים?

מכיוון שתבניות החשיבה בתוכן אנו מקובעים, מעלות מחשבות ותחושות כואבות ולא נוחות כגון בושה, אשמה, פחד וכעס, אנו מנסים להימנע מכל דבר שעלול לעורר אותן או להביא אותן לתודעתנו.

אנחנו יכולים לעשות זאת בשלוש רמות:

• ברמה הקוגניטיבית – באמצעות מנגנוני הגנה שמונעים מהתבניות שלנו להגיע לתודעתנו. אנחנו מדחיקים אותן ונאלמים דום כשמבקשים מאתנו לחשוב על משהו שעשוי "לחשוף" את התבנית. באופן מסתורי האינטלקט שלנו, הדמיון והחושים שלנו בוגדים בנו כשעולה הסוגיה ה"מטרידה" הזו. לדוגמה, אם תשאל את טיפוס 1 "מתי עשית טעות?" או את טיפוס 2 "למה אתה זקוק?" או את טיפוס 3 "מתי נכשלת?" סביר להניח שתקבל מין מבט חסר הבעה או במקרה הטוב מבט תוהה… 
  
  
• ברמה הרגשית – אנו מסוגלים לחסום כל "רגש" שאותה תבנית עלולה לעורר ו"להרדים" את עצמנו מבחינה רגשית. זה עשוי לכלול "הרדמה מקומית" של רגש ספציפי, לדוגמה, אנו נחוש כעס או שמחה או פחד אך לא נחוש עצב. נסה למשל לשאול את טיפוס 8 "ממה אתה מפחד או מתי חווית פחד בחייך"? מדהים לגלות עד כמה הם מתקשים לזכור חוויה כזו. או נסה לבקש מטיפוס 7 לספר לך על כאב שחווה, או מטיפוס 9 על הפעם האחרונה שהוא חווה כעס, סביר להניח שתקבל את אותו מבט תוהה…
  
  לעיתים זו יכולה להיות "הרדמה כללית" של הרגש כדרך להגן על התבנית שלנו, כמו אצל טיפוס 5 שאם תשאל אותו למשל מה הוא מרגיש כרגע, הוא יענה לך על מה הוא חושב או שישהה את תגובתו לכמה דקות (או כמה ימים…) בניסיונו לגלות מה הוא מרגיש. 
  
  
• ברמה ההתנהגותית – אנו יכולים להימנע מהתבניות שלנו ע"י חזרה נשנית של פעולות שעלולות לעורר את התבנית שלנו. לדוגמה, טיפוס 3 שחושש מכישלון יותר מכל, יימנע ממשרות, מערכות יחסים, או פעילויות שעלולות להיגמר בכישלון.
  
  

ממה נמנע כל טיפוס כדי לשמר את ה"תבנית" שלו?

טיפוס 1 – המחוקק