שלושת מרכזי אינטליגנציה

מבחינה מעשית זה אומר שכשטיפוס גוף מגיע לפגישה הוא יהיה הרבה יותר מודע למבנה הפיזי של החדר, לגודלו, לסידור הישיבה, לנוחות המושבים, האם מוצע מזון ושתייה, למי הכוח והשליטה בתוך הקבוצה, בעוד הוא שוקל באופן אסטרטגי את הפוזיציה שלו. פגישה נחשבת מוצלחת אם אנשים אומרים את האמת, דנים בעניין עצמו, מציעים מבנה ברור ומקדמים דברים.

טיפוסי לב יהיו הרבה יותר מודעים לאווירה הרגשית וליחסים בין האנשים. לעיתים קרובות ישוו את עצמם לאחרים ויבדקו את מעמדם ברמת החשיבות אישית, ויהיו עסוקים ביצירת רושם טוב. פגישה נחשבת כמוצלחת אם הם חשים שראו אותם, אם הם אמרו משהו משמעותי וזכו בהכרה על כך.

טיפוסי ראש חייבים להגיע לפגישה עם מספיק אינפורמציה להתמודד עם כל התרחישים האפשריים. הם בוחנים על מי הם יכולים לסמוך, בודקים מניעים נסתרים ומהי ההזדמנות עבורם. פגישה נחשבת מוצלחת אם המידע שנמסר הוא מהימן, לפחות חלק מהאינטרסים הנסתרים הובהרו והנושא מעניין.

ברמה הביולוגית – כל 3 המרכזים מעורבים במעגל התגובה האישית

כשאנחנו מדברים על המרכז הדומיננטי באדם מסוים, אנחנו מתכוונים למקום בו נמצאת רוב האנרגיה בגוף והיכן ממוקמת תשומת הלב במוח. אותו מרכז אחראי על מה שאנחנו רואים, מרגישים וחווים, השפה בה אנחנו משתמשים והאופן בו אנו מתנהגים. שם שוכנת המתנה ובו בזמן גם המגבלה.

חוקרי המוח זיהו את המיקום הפיזי של שלושת מרכזי האינטליגנציה במוח. מרכז המחשבה נמצא בקליפת המוח (neo-cortex) מרכז הרגשות במערכת הלימבית (limbic portion) ומרכז האינסטינקטים בגזע המוח (brain stem).

שלושת המרכזים קשורים אחד לשני ומתקשרים אחד עם השני. עם זאת, האינטליגנציה של מרכז אחד וסוגיות ההישרדות הקשורות אליו מגלמות תפקיד דומיננטי יותר בחיינו. יצרנו דפוסי חשיבה ושפה עשירים יותר סביב המרכז הדומיננטי שלנו, נצרנו הרבה יותר אינפורמציה, פיתחנו יותר רשתות עצבים וכתוצאה מכך אינטליגנציה גבוהה יותר סביב סוגיות הגרעין של אותו מרכז. שני המרכזים האחרים הפכו למשתפי פעולה המסייעים לנו בהתמודדות עם סוגית ההישרדות של המרכז הראשי שלנו.

כך שאם אני טיפוס ראש – אני אחשוב, ארגיש ואנקוט בפעולה בהתאם לרמת הביטחון שאני חש. אם אני טיפוס לב, אני אחשוב, ארגיש ואנקוט בפעולה בהתאם לרמת הערך האישי שאני חש, בדרך כלל בעיני אחרים. אם אני טיפוס גוף אני אחשוב, ארגיש ואנקוט בפעולה בהתאם לתפיסת העמדה שלי – עד כמה היא חזקה, ברורה ומוערכת.

לכל מרכז יש גלאי אישי

נראה שאנחנו יכולים לתפוס רק את מה שקשור למה שכבר למדנו או חווינו – הגלאי הסלקטיבי שלנו מתכנת מבפנים, במתאם למה שכבר מאוכסן בספריה הרגשית שלנו. זהו רעיון מאתגר למדי עבור רוב האנשים אבל הוא מתחיל להיות מובן יותר כשאנחנו מתבוננים מקרוב יותר על תפקוד מערכת העצבים של המוח שלנו. ומבינים עד כמה שונים התכנים של 3 המרכזים.

המערכת הלימבית אחראית על אינטליגנציה רגשית ומאפשרת לנו לגלות אמפטיה לאחר וליצור קשרים אישיים. היא אחראית גם על הקשר בין רגש לזיכרון. המערכת הלימבית שוכנת בין גזע המוח וקליפת המוח והיא מקיימת שיתוף פעולה קרוב עם שניהם. היא משפיעה על היווצרות זיכרון על ידי שילוב של מצבים רגשיים עם זיכרונות מאוחסנים של תחושה פיזית.

מעגל התגובה 

מה שאנחנו חווים במערכות יחסים היום, מושווה ומוערך באופן מיידי דרך תאי עצבים, עם נתונים מאוכסנים של חוויות מוקדמות יותר. אם מישהו 'לוחץ לנו על הכפתורים', בין אם באופן חיובי או שלילי, המערכת הלימבית (מרכז הלב) שמראה פעילות מוגברת שולחת אימפולס שמאותת לקליפת המוח המשווה ומתאם את הנתונים המידיים עם זיכרון של חוויות עבר.

אם יש מידע שלילי הוא נשלח לגזע המוח (מרכז הגוף), המייצר הורמוני מתח שמשפיעים על קצב הלב וזרימת הדם. הורמוני מתח אלו מגיעים לאזור מסוים בקליפת המוח (מרכז הראש). דפוסי החשיבה התגובתית שלנו מתעוררים לחיים, מתחברים באופן מיידי לאנרגיה רגשית, מעוררים בתגובה דפוסי התנהגות מועדפים – ולעיתים קרובות משלימים מעגל קסמים של סבל. באותו אופן, כאשר העיבוד רגשי מייצר תוצאות חיוביות – הורמונים שמחים יותר יעוררו אנרגיה חיובית, מחשבות, רגשות ופעולות חיוביים.

כך, מבלי שנהיה מודעים לכך בהכרח, כשהבוס החדש שלנו דומה או מזכיר לנו 'אויב' ישן – המערכת הלימבית שלנו שולחת אותות אזהרה שמייצרים הורמוני מתח. אנו עשויים למצוא את עצמנו שופטים אותו ללא סיבה – ולהתנהג אליו באופן שעשוי להזמין אותו במוקדם או מאוחר, להיהפך 'לאויב' נוסף. מאידך, אם הוא מזכיר לנו מורה אהוב ומוערך מהעבר, אנו נקבל אותו בברכה עם חיוך רחב ונתייחס אליו באופן חיובי ומקבל שבתגובה מייצר חיבה אלינו בחזרה… וכך אנו מייצרים את המציאות של עצמנו.

כשאנחנו מבינים את האמת הביולוגית מאחורי התגובות שלנו, מתעוררת בנו המוטיבציה להשתמש בגוף שלנו לניהול יעיל יותר שלהן. בשעה שאנחנו משתמשים בגוף שלנו, אנחנו מחזקים את המתבונן הפנימי שלנו ונעים אל עבר רמת מודעות עמוקה יותר. אנחנו יכולים ללמוד להתבונן ולשמר את האנרגיה שבגופנו ובעזרת תרגול לפתוח את שלושת המרכזים ולהקשיב בתשומת לב שווה לכל אחד מהם.

אנו מתחילים להבין שהזיכרון הרגשי שלנו מלא בחוויות סובייקטיביות שקשורות יותר למרכז הדומיננטי שלנו, מאשר לשני המרכזים האחרים, אם אנחנו רוצים לראות ולחוות יותר, אנו צריכים לאחסן אינפורמציה חדשה מנתונים חושיים שעלו מתוך שני המרכזים האחרים ולפתח רשת עצבית חדשה שתאפשר לדפוסי חשיבה חדשים להיבנות סביב המידע החדש הזה.

כשמקשיבים למישהו שמתאר בעיה, או נושא בו הוא מרגיש תקוע, אני לעיתים קרובות נדהמת באיזו קלות ניתן לזהות את המרכז הראשי שלו – וכיצד עולה פיתרון ע"י גירוי האינטליגנציה של המרכזים האחרים, במיוחד החלש ביותר.

באמצעות התבוננות מודעת, אנחנו יכולים ללמוד להבחין כיצד הגלאי הסלקטיבי שלנו קולט אינפורמציה שקשורה בדרך כלשהי למרכז הדומיננטי שלנו ומתעלם ממידע שרלוונטי יותר למרכז אחר. זה קורה כי פשוט המידע מהסוג הזה אינו מאוכסן בבנק הזיכרון שלנו, וכאן הוא המקום בו הביולוגיה פוגשת את הפסיכולוגיה.

כדי לממש את הפוטנציאל המלא שלנו בחיים, לקיים מערכות יחסים בריאות, לחיות ולעבוד כראוי, אנו זקוקים לאנרגיה, לאינטליגנציה ולחוכמה של כל שלושת המרכזים. אנחנו יכולים להגביר את כמות המידע שאנו קולטים מהמציאות סביבנו ע"י שימוש פעיל של כל שלושת המרכזים. לכל מרכז יש את הפוטנציאל לתרום לנו משהו חדש וייחודי לכל מצב, ולספק לנו יותר אפשרויות בחירה בנוגע לפתירת בעיות וקבלת החלטות.

כשכל המרכזים שלנו פתוחים ואנחנו משוחררים מהדפוסים האוטומטיים של האישיות שלנו, אנחנו יכולים ליהנות ממערכות יחסים מספקות יותר. אנחנו יותר נוכחים לעצמנו, חווים שלווה פנימית, כבוד וחמלה כלפינו וכלפי אחרים.