|
אגו יקר שלי ,
ההכרות שלי איתך עמוקה ורבת שנים אך בשנה האחרונה, מאז שהתחלתי להשתחרר ממך קצת, אני שואלת את עצמי – מי אני בעצם בלי הפרפקציוניזם הזה, במה אני טובה? למה אני שווה? למה אני בעלת ערך משמעותי לסביבה? מה יותר טוב בי מאשר באחרים? למה שדווקא אני אצליח ?
לחיות תמיד בתור מי שהכי בסדר , עושה את הכול על הצד הטוב ביותר, שאי אפשר להגיד מילה על ההתנהגות שלה – גורם למקום בטוח וצדקני - אבל האם זה שווה את המחיר? שווה ל"הרוג" את עצמי רק בשביל שלא יהיה מה להגיד עלי? ואם יגידו מה יקרה?
אני יודעת ששמרת עלי ממשהו אחד אבל גרמת לי להקריב בשביל זה את כל השאר , וכל השאר זה הרבה מאוד – זה החיים שלי, הזמן שלי, זה מה שאני באמת רוצה.
אני כבר לא מוכנה להתעטף בצעיף השקר שלך – ההגנה הזאת היא תעתוע – אשליה שאם אני אהיה בסדר, אז הכל יהיה בסדר – למה אכפת לי כל כך להיות בסדר עם כולם? עכשיו אני רוצה להיות בסדר עם עצמי – נכון ששלב המעבר קשה , קשה מאוד – אני לא מזהה את עצמי – קלילה יותר, זורמת, לא לוקחת דברים ברצינות, שום דבר לא נראה לי סוף העולם, שום דבר לא נראה לי משהו ששווה להשקיע בו אנרגיה ולהתרגש ממנו, בטח לא משהו של מישהו אחר - שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה...
יש לי ערכים שאני רוצה לשמר אותם (משפחתיות, חברות, הוגנות, מקצועיות ) אבל הקוטביות בין הערכים השונים גרמה לי לבחור בצד אחד בטוטליות גמורה ולהזניח צד אחר. עכשיו כדרכו של הרגל אני עוברת לצד השני בטוטליות ומרגישה שאני מזניחה את מי שהייתי עד היום – המשימה שלי היא למצוא איזון בניהם, לא טוטליות ולא קיצוניות, אלא איזון מנצח - ואת זה אני אמצא לבד בלעדיך - אני לא רוצה שאתה תחליט בשבילי, תפחיד אותי, תגרום לי לרגשי מצפון , תמשוך אותי להרגל הידוע והמוכר.
אני רוצה לנסות , לחוות , ללמוד מטעויות.
אני רוצה אומץ לעשות דברים אחרת ולראות מה יקרה .
אני רוצה למצוא מקום שלו ומספק שאני ארגיש שזאת אני,
ואני זה מה שאני אוהבת.
שלך,
רחל
|
