שנאת האושר והעושר
מתוך הבלוג של אסי דיין ז"ל / 19.9.2010
לכאורה אני נחמד ודי לבבי ויש לי כשרון לכתוב ולביים כל מילה ב"גבעת חלפון" וכנ"ל את "החיים עפ"י אגפא". גם במשחק, הייתי אמפאטי, "בטיפול" כריזמטי... אבל מאחורי כל הביקורות והפרסים, מסתתר מר נפש, הומופוב ומיזנטרופ, פנקסן קטן שרושם בקנאה זדונית, את כל מי שמעיז 'להיות מאושר' אם בחלקו, או עם בת-זוגו, או ששורק כשהוא חוצה את הרחובות בחיוך, או שמזיע וצוחק עם המגבת כשכל קיסריה שואגת אחריו את הריקוד והברושים ויותר מזה אנחנו לא צריכים.
בכלל, אני שונא אנשים מאושרים. זוגות שמתנשקים, בלב כיכר רבין. או חברה נשואים עם הילדים על הכתפיים, הנזלת, הצווחות וההיפראקטיביות, או הזוג המבוגר שלא החמיץ חופשה אחת מסיציליה עד אילת ומספרים לך את הסוויטות. האופרה של וגנר בוינה וזוג החברים, (שהבעל אומר ש'יש לו בית-חרושת לפטישי מסמרים') שפגשו, לגמרי במיקרה, והם לקחו אותם לטיול חופים ביאכטה שלהם, בקוט ד'אזור.
והכי שנואים הם אלה שמספרים, הכי דרך-אגב, שיש:"עשינו סיור ג'יפים ביקבי הגולן ובסוף נפלנו על צימר משגע על חוף הכינרת בעין-גב... אורי אכל איזה מאה אמנונים ואני קפצתי עם מיכל לראש-פינה לשמוע קונצרט של רביעיית מיתרים... המוסיקה ,עמק הירדן והעגורים... פשוט מדהים... פשוט אלהים".
והגברים:"אני ויוסי עצרנו אצל הדרוזים... להחליף גלגלים ולנגב חומוס... אתן לא יודעות כמה שהחומוס שלהם מתחבר ל-"סובינין בלאנק של עמק הבכא"... אז קנינו קילו חומוס פיתות ושני קילו דובדבנים והגלגלים עלו, ביחד, 570"
ויותר מכל אני שונא את עצמי כשאני לוחש לחבר:
"מה שהורג אותי , זה שאני אוהב אותה, והיא... שום דבר... כל היום בבריכה עם הילדים ובעלה! ועוד בערב אני צריך לשמוע מאיזו חתיכה אחרי שאני שואל אותה: היית יוצאת איתי?... היא ענתה לי "אתה מבוגר לי מדי"
אומרים שאני מוכשר. אבל אני לא מאושר ומר נפש ומר לי מר.
אסי דיין