מאת: אסנת ידגר

טיפוסי 4 מאמינים בכל לבם שאהבה היא ללא ספק הדבר החשוב ביותר בחייהם ויותר מכך, הם מאמינים שכאשר, ורק כאשר, הם ימצאו את האהבה המושלמת הם יהיו מאושרים. אמונה זו לעיתים קרובות משולבת עם האמונה שפעם הייתה להם אהבה מושלמת.

הדרמה של טיפוסי 4 מתחילה במקרים רבים עם תחושה של דחייה או נטישה מצד אחד ההורים או אדם משמעותי אחר שאהב אותם ללא תנאי. לרבים  מהם יש זיכרון של תחושת אובדן של הורה אחד או שניהם. (ע"י נטישה, מוות, דחייה רגשית, הזנחה, התעלמות וכדו') ולעיתים קרובות במידה והאובדן התרחש בגיל שהם יכולים לזכור אותו, הוא נזכר כאובדן של האהבה המושלמת. זו הייתה התקופה המאושרת ביותר בחייהם - ואולי התקופה היחידה שהיו מאושרים בחייהם. זה היה גן העדן הפרטי שלהם, לפני ש"פגמיהם" התגלו ונדחו.

ביחסים רומנטיים טיפוסי 4 דורשים להיות האדם החשוב ביותר בחיי בן זוגם. הם זקוקים לטוטאליות, לתחושת הביטחון המוחלט. אפילו עברו של בן זוגם עלול להוות איום עבורם. לא רק שהם היו רוצים להיות האדם שבן זוגם אוהב יותר מכל, זה היה מושלם מבחינתם, אם הם היו האדם היחידי שבן זוגם אהב מעולם.
המעמד הרגשי שלהם הוא במרכז מעייניהם. זה מה שנותן להם תחושה של חשיבות וערך עצמי. כאמור, בדומה לשאר טיפוסי הלב (2-3-4) הערך העצמי שלהם אינו נעוץ בעצמם, אלא תלוי בהערכה ובהוקרה של בן זוגם והסביבה. הם מושפעים מאוד ממה שאחרים חושבים עליהם ונוטים להפנים בדרך זו או אחרת את דעותיהם עליהם.

הם כל כך רגישים לדחייה וחוששים ממנה שפעמים רבות הם דוחים אנשים בחייהם בטענה שהם אלה שדחו אותם, כל הצהרות האהבה שבעולם לא ירגיעו אותם אם הם "חשים" דחויים.

הרגישות הזו גורמת להם להיות תחרותיים כשמדובר ביחסים. התחרותיות נעוצה בהשוואה הבלתי פוסקת שהם עורכים בינם לבין אחרים ולא רק לגבי מעמדם הרגשי. הם משוויים את מצבם בחיים עם כל אחד שנראה להם "שווה" להם וסובלים מתוך ההשוואה הזו. (לי יש תואר שני בדיוק כמו שלה, אבל אני לא בעמדה ניהולית. היא התקדמה הרבה יותר ממני. אז אני תוהה מה לא בסדר אצלי?)

טבעה של תחרות מעין זו מנקודת מבטם של טיפוסי 4 היא שההצלחה שלך = הכישלון שלי. אם אתה מנצח אני מפסיד. דבר שמקשה עליהם ליהנות מהצלחתם שלהם, מבלי להפחית מהישגיהם של אחרים. התחרותיות מובילה כמובן לתחושות קנאה איתן הם מתמודדים מגיל צעיר ופעמים רבות נעוצה בתכונה החיובית של ה 4 - הערכתם לאיכות. חשוב להם לרכוש את הכבוד לא רק מאלה אותם הם מחשיבים כבני "מעמד שווה", אלא גם ובעיקר מאלה שמאוד "נחשבים" בעיניהם, מה"מקצוענים" האחרים שבאמת יודעים להבחין באיכות כשהם רואים אותה. במילים אחרות, בעוד שטיפוסי 3 מנגנים לפני הקהל, 4 ינגנו בפני מוסיקאים אחרים.

קנאה מהסוג הזה עשויה לדרבן אותם לשפר את יכולותיהם ולפתח את כישרונותיהם אך במצבים הלא מאוזנים היא עלולה לגרום להם לייסורים רבים. אם תקשיבו למונולוג של סאליירי הפותח את הסרט "אמדאוס" תוכלו לקבל תמונה מוחשית של עולמו הפנימי של טיפוס 4. סאליירי, מלחין החצר, (לא גאון גדול, אך מוכשר בזכות עצמו), מתייסר מהעובדה שמוצרט היה מחונן. הזעם, התיעוב העצמי והקנאה כל כך שקופים כשסאליירי מדבר על המוסיקה של מוצרט, כל הצלחה שמוצרט רושם מהווה עבורו מסמר נוסף בארון המתים שלו. הקנאה שלו היא קוסמית. החיים פשוט אינם הוגנים! למה הוא קיבל את המתנה הזו ולא אני?

ואם בהשוואת עסקינן, חשוב להזכיר שהם כמובן לעולם לא ישוו את עצמם לאלה אותם הם תופסים כ"נחותים" מהם או פחות מוכשרים מהם. מלכודת מוכרת אליה נפל סאליירי, שדיבוק הקנאה שאחז בו, עינה את נשמתו עד יומו האחרון. ומה הפלא? השווה את עצמך ללא הרף למוסיקאי הגדול ביותר בעולם והרי לך דרך בטוחה להנציח את הקנאה ולסבול ממנה לשארית חייך.

מעגל הקסמים

מלכוד נוסף שטיפוסי 4 מוצאים את עצמם שוב ושוב בתוכו, נובע מכך שהם נמשכים בדיוק למה שהם לא יכולים להשיג - המרשם הבטוח לטרגדיות רומנטיות.
"אנחנו פשוט זוג מושלם! אבל היא גרה בקנדה ואנחנו נפגשים רק פעם בחודשיים. אנחנו מבלים שבוע נפלא ואז חוזרים לגיהינום שלנו, הפרידות האלה כל כך קשות לנו!". או הוא גרמני והיא יהודייה, הוא נשוי והיא רווקה ללא ילדים וכ"ו.. כל מכשול ילך, כל עוד הם לא צריכים להתמודד עם יחסים אמיתיים. זה כל כך הרבה יותר מתוק בתוך הראש,  מאשר במציאות.

אך במקרה והמכשול מוסר, הם חוזרים לדפוס המוכר של השוואת המציאות לאידיאל:
"כל מה שדמיינתי אודותיה היה נפלא כשהיא גרה בקנדה, עכשיו אני מבחין שיש לה טעם רע בכל מה שנוגע לבגדים, שהיא מקשיבה למוסיקה איומה ודעותיה הפוליטיות כל כך שמרניות... איך אני בכלל יכול לחיות עם יצור כזה?"
החשיבה ההשוואתית שכל כך אופיינית לטיפוס 4 מביאה אותם למציאת אין סוף פגמים כשהם משווים את האדם האמיתי לאידיאל שברוחם. מה שמוביל לדפוס של יחסי קרבה-דחייה. (push-pull):
הוא אוהב אותה כשהיא רחוקה אבל כשהיא מתקרבת הוא מבחין שיש לה פגמים רבים אז הוא מתחיל להתרחק. אבל ברגע שהיא הולכת הוא מתחיל לעשות אידיאליזציה של דמותה ובא במגע עם הרגשות העמוקים האמיתיים שיש לו אליה (ולאף אחד אין רגשות עמוקים יותר מאשר ה 4) וחוזר חלילה.. מעגל קסמים.

בשל חווית האובדן של אותה אהבה מושלמת הם מקדישים את חייהם לחיפוש אחריה. כך כשהם נמשכים למישהו מסוים, הם מצפים שהאהבה הזו תמלא ותספק אותם באותה דרך שהאהבה הראשונה סיפקה, מה שמוביל אותם ליצירת אידיאליזציה של האהוב. אבל לאחר זמן לא רב מגיעה ההתפכחות וה 4 מתחיל להיות ביקורתי יתר על המידה ולהבחין בכל פגם הכי קטן. כל פגם הוא סימבולי בעיניו ומצביע על פגמים אישיותיים גדולים יותר המבשרים רעות. וכך הם נעים בנדנדה רגשית אינסופית מאידיאליזציה להתפכחות מאשליה.

הפרידה מאהובם היא בדרך כלל סוערת ומורכבת ולעיתים קרובות הם לעולם לא באמת מוותרים על האהוב. מה שממשיך להחזיר אותם אל אהובם הוא הזיכרון החי של רגשותיהם. פעמים רבות נראה שהם מאוהבים בחווית האהבה עצמה יותר מאשר באדם עצמו. הם מתמכרים לרגשות העזים שאהבה מעוררת יותר מאשר למושא אהבתם. הם נמשכים לתשוקה, לסערה, לאינטנסיביות, ללהט. כל השאר מחוויר לצד תשוקתם הלוהטת לאהובם. הם מוכנים לעשות הכל למען אהבתם.
הלהט והתשוקה הללו משמשים מקור השראה פורה לרומנים גדולים רבים ("מאדם בובארי") ובסרטים רבים מגולמים טיפוסי 4 באופן כה מוחשי. ב"תבונה ורגישות" אומרת מאריאן (קייט ווינסלט): "אין דבר נאצל יותר מאשר למות למען האהבה" וכמובן דמותה הבלתי נשכחת של מריל סטריפ בסרט "אהובת הקצין הצרפתי" המחכה ליד הים לאהובה שלעולם לא יחזור.