|
לארבע שלי!
כן, כמו שאתה שומע וקורא - משהו השתנה.
אתה שלי, ארבע, ממש ככה.
אתה פוקח עיניים בתמיהה, מגרגר בחוסר שביעות רצון,
ושואל: מה קרה? למה נהייתי שלך?
הרי עד עכשיו את היית שלי!
זה היה לי מאד חביב ונוח, למה לשנות מצבים בני חמישים שנה?
כי זה הנכון לי, ארבעל'ה שלי.
עד לאחרונה, את אשר קרבת - הצמדתי,
את אשר ריחקת - הדפתי,
כשבכית - ייללתי, כשאהבת - כמעט נטרפה דעתי מרוב אהבה,
כשפחדת - לא מצאתי מנוח לכף רגלי ולנפשי,
כשהגזמת - נסחפתי והפכתי אנקדוטות לדרמות.
כשרדפת אחר בלתי מושג - טסתי אתך במרדף והורדתי דמעות כמים.
כשסיפרת לי שכל נשימה שלי מיוחדת משל כולם - האמנתי לך בטיפשות.
כשהטבעת אותי ברגשות - הורדתי מצופים וגלגל ים וטבעתי עד קרקעית הים.
ככה עשיתי כל מה שרצית, ועוד העצמתי את רצונותיך
ממש כמו משרת לאדון.
עד כאן, ארבעל'ה, עד כאן.
מהיום אתה תעבוד אצלי.
כשארצה - אקשיב לך.
כשלא ארצה - אתעלם, ואתה תלמד לשתוק.
אני אחליט מתי לפחד ומתי לאהוב,
אני אקבע כמה מרגישים וכמה עושים,
אני אחליט כמה להשקיע בכל קשר,
אני אחליט מתי להחליף כאב בשמחה,
אני אשקיע גם מה שנראה לך לא הכי אמיתי או לא הכי משמעותי,
אני מנהלת פה את העניינים, ארבעל'ה, לא אתה.
מניחה שיהיו רגעים של בלבול, ואתה תנצל אותם.
לא נורא, אפשר לקבל מעידות, אפילו רומא לא נכבשה בסדנה של שלושה חודשים.
אבל דגל המרי הונף כבר, ונקבע בפרוש מי בעל הבית.
כלומר, מי בעלת הבית, וזו אני.
אל תדאג, ארבע.
זה יהיה טוב גם לך.
לכל אחד טוב להיות במקום ובתפקיד הנכונים לו
ולא להתפרץ מעבר למתאים ולנדרש.
בתודה ובידידות, וגם בסמכותיות,
חלי.
|
