רוב הזמן אנו מתפקדים על "טייס אוטומטי", מגיבים בהתאם לאסטרטגית ההישרדות שלנו. האסטרטגיה הזו מאפשרת לנו בדרך כלל להסתדר בחיים, היא נוחה לנו, אנו מרגישים בה "טבעי", אך לא בכל מצב היא יעילה. היא אוטומטית, היא מקבעת אותנו ולא פעם מגבילה אותנו. תגובותינו האוטומטיות מתרחשות כשמשהו מאיים על ההישרדות שלנו, הביטחון שלנו, סיפוק האישי שלנו או כל דבר אחר איתו אנו מזדהים.
למידת הפסיכולוגיה והמכאניקה של האסטרטגיה הבסיסית שלנו ("הטיפוס" שלנו) היא חשובה, כי היא המקור העיקרי של הסבל שלנו.
זהו תהליך של התעוררות, אנו מתחילים להבין מה האישיות שלנו עושה כדי "להגן" על עצמה, כיצד היא מתמרנת את עצמה ואת אחרים. כיצד היא מקטינה את הסיכויים שלנו להשיג את התוצאה הרצויה, כשאנחנו מגיבים באופן אוטומטי ולא בוחרים את אופן התגובה שלנו.
המפתח לאיזון והתפתחות של כל טיפוס נמצא במקום ובצורה שהכי פחות נגישים לו ובדרך כלל הדבר האחרון שהיינו רוצים לעשות, לחוות או להתמודד עמו. עבור טיפוס 2 לדוגמה זה כרוך בהשתחררות מהתלות באחרים והכרה בצרכיו, עבור טיפוס 5 זה כרוך בפיתוח מעורבות מלאה וקשר רגשי, עבור טיפוס 7 זה כרוך בקבלת הצד האפל של החיים וכן הלאה…
המסע להשתחררות מהמנגנון האוטומטי שלנו, הינו מסע מרתק ומאתגר, במהלכו אנחנו מתירים את האמונות הבסיסיות הכוזבות, שבבסיס אישיותנו, המונעות מאיתנו לחוות את עצמנו ואת העולם באופן מלא. אנחנו מגלים את השלמות שלנו כבני אדם ומוצאים את החופש האמיתי להתנהל בעולם הזה ולהביא את האני האותנטי שלנו לידי ביטוי.
טיפוס 1 – המחוקק |
|
לכולנו יש ביקורת פנימית, אבל לטיפוסי 1 יש קול פנימי ששופט אותם ללא הפסקה. הם חותרים ללא הרף לשפר את עצמם ואת העולם ועושים כל שביכולתם להימנע מטעויות. מתוך אמונה שכולם מרוכזים בשיפור עצמי, הם חשים שהם פשוט מנסים להציע את הטוב ביותר שביכולתם. המלכודת: ניסיונות ומאמצים אינסופיים לזכות בהערכה ובאהבה ע"י עשיית הדבר ה"נכון". הפרדוקס: למרות שנראה שיש דרך אחת נכונה, למעשה יש דרכים רבות לכל דבר, ומה שנכון הוא לא בהכרח הדבר הטוב ביותר. המפתח שלהם לצמיחה הינו קבלה וסובלנות – המוכנות לקבל תנאים שלא מתאימים לאידיאלים שלהם. ללכת עם הזרם במקום נגדו. האתגר העיקרי שלהם הוא להשתחרר מהשליטה של המבקר הפנימי שלהם ושל מה שהוא מכתיב להם – ולקבל את עצמם ואת אחרים כפי שהם. כשהם מוכנים לקבל את "חוסר השלמות" בעולם הזה, הם מצליחים לחוות שלווה פנימית עמוקה, להשתחרר מרגשי המתח והכעס שאצורים בתוכם וליהנות באופן מלא ממה שהחיים מציעים להם. ברמת ההתפתחות הגבוהה שלהם הם משמשים מודל לדוגמה וסמל ליושר ומוסריות, ללא צורך בהטפה או ניסיון "לחנך" אנשים. שאיפתם להיות אנשים טובים והגונים ולהפוך את העולם למקום טוב יותר, משמשת להם מנוף למימוש הפוטנציאל שלהם ולסיוע לאחרים לממש את שלהם, תוך קיום יחסים נעימים והרמוניים. הם מכירים בכך שחוקים הם דבר שבני אדם המציאו כדי לייעל את חייהם ולסייע להם בהתנהלותם בעולם, אך לא מקדשים אותם כמטרה בפני עצמה. |
טיפוס 2 – המסייע |
|
טיפוסי 2 מנסים למלא "חור" בלב שלהם ע"י קבלת אישורים, אהבה ורגשות חיוביים מאנשים אחרים. עמוק בתוכם הם לא ממש בטוחים שאחרים ירצו עדיין בקרבתם אם הם יפסיקו להיות נדיבים, תומכים ונחוצים. כמו כל ה"פרויקטים" האחרים של האגו – גם האסטרטגיה הזו נידונה להיכשל. המלכודת: חוסר מודעות לצרכיהם שלהם, מונע מהם לקבל את האהבה והסיפוק אליהם הם עורגים. הפרדוקס: ניסיון לזכות בסיפוק אישי באמצעות מילוי הצרכים של אחרים. המפתח שלהם לצמיחה הינו – התחברות לעצמם. היכולת לבוא במגע עם הצרכים והרצונות האישיים שלהם. ללמוד לקבל, לאפשר לאחרים לתת להם. ללמוד לבקש עזרה מאחרים באופן ישיר ולא רק באופן עקיף ע"י עזרה להם. ללמוד להגיד "לא" ולהציב גבולות אישיים. טיפוסי 2 צריכים לקלוט שאם הם אינם מטפלים בצרכים הבסיסיים שלהם, יהיה להם קשה לספק את הצרכים של אחרים. עליהם ללמוד שדאגה לעצמם, לפני סיפוק צרכי האחר, (גם אם מדובר באדם קרוב) אינה דבר "אנוכי", אלא תנאי קיום בסיסי. אם הם באמת ובתמים מעוניינים לשמש כ"תחנת הדלק" של אחרים, הם צריכים לדאוג שראשית יהיה מספיק דלק בתחנה. ברמת ההתפתחות הגבוהה – הם מסוגלים להכיר ברגשותיהם וצורכיהם ולומדים לדאוג לעצמם. הם מפסיקים לנסות "לקנות" את אהבתם של אנשים ע"י סיפוק צרכיהם, נתינת מתנות / מחמאות או וויתור על עצמם. הנתינה שלהם היא טהורה, ללא ציפיות וללא אינטרסים, היא באה מתוך דאגה כנה ואהבה לאחרים ומבטאת את נדיבותם וחום ליבם. ברמה זו, האהבה שלהם הינה ללא תנאי. |
.
טיפוס 3 – הביצועיסט |
|
טיפוסי 3 רואים את העולם כמקום ששופט אותם על פי הישגיהם ולא בזכות מי שהם. מתוך כך הם מכוונים באופן אוטומטי להפקת תוצאות, להצלחה ולהשגת הישגים. הם משקיעים את רוב האנרגית שלהם בעשייה וביצירת תדמית מרשימה. כשהם ממקדים את כל תשומת הלב שלהם על מטרות ומשימות הם ממעיטים בחשיבות תחומים אחרים בחייהם ורגשות בד"כ מוזנחים ונדחקים למגרה האחרונה. הם יכולים להזדהות כל כך עם התדמית שהם מציגים או עם מה שהם עושים עד שהם מאבדים את עצמם ולא ממש מחוברים לרגשות והמאוויים האמיתיים שלהם. המלכודת: האמונה שאם הם יהיו סופר-יעילים הם יזכו בהצלחה, הכרה, אהבה וקבלה. הפרדוקס: הצלחה חיצונית אינה מביאה לסיפוק פנימי, לחברים אמיתיים או לתחושה של רווחה אמיתית. יקיריהם בעלי הכוונות הטובות, מאיצים בהם לעיתים קרובות לחדול מפעילותם הכרונית ולנוח קצת. אך טיפוסי 3 שכל כך מכוונים לפעולה, עלולים לחוות חוסר פעולה כשיתוק. כדי לאזן את עצמם עליהם להרשות לעצמם להיות בן אנוש במקום "מכונת הישגים". התהליך כולל שלוש משימות עיקריות:
ברמת ההתפתחות הגבוהה, טיפוסי 3 מוותרים על אמונתם שערכם האישי תלוי בראייה חיובית של אחרים אותם, מה שמשחרר אותם ומאפשר להם לגלות את זהותם האמיתית ואת משאלות ליבם. הם מחזקים את הדימוי העצמי שלהם על ידי פיתוח עצמם והכישרונות שלהם, הם משתמשים במתנות שלהם (יכולת הביצוע, חריצות ואנרגטיות) להגשמת המאווים האמיתיים שלהם ולביטוי עצמי מלא, במקום בפרויקטים שכל תכליתם היא "להרשים" את העולם ובדרך כלל מהווים מודל לחיקוי ומקור השראה לאחרים.
|
.
טיפוס 4 – הדרמטי |
|
טיפוסי 4 מבססים את הזהות שלהם לפי המצב הרגשי הפנימי שלהם (אני = מה שאני מרגיש). הם בדרך כלל נוכחים יותר לתגובותיהם הרגשיות לחוויה, מאשר לחוויה עצמה. בדומה לטיפוסי 1 שמשווים ללא הרף את המציאות אל מול מה שהיא "צריכה" להיות, טיפוסי 4 משווים אותה למה שהיא "יכולה" הייתה להיות ולעיתים קרובות בורחים מהמציאות ה"אפורה" וחיים בתוך הדמיון, הרגשות ומצבי הרוח שלהם. רבים מהם מעדיפים את העולם הפנימי שלהם על פני המציאות החיצונית. תשומת הלב האוטומטית שלהם פונה למה שחסר, רחוק, או קשה להשגה, מה שמביא לרגשות של כמיהה וערגה וקושי ליהנות באופן מלא מהרגע הנוכחי. המלכודת: הניסיון להשיג את את מה שנכסף, את מה שרחוק, את מה שנמצא מעבור לאופק – כדי להיות מאושרים. הפרדוקס: ההתמקדות במה שחסר, מנציחה חוסר סיפוק ממה שכבר יש. נקודת ההתעוררות שלהם מתחילה כשהם מגיעים להכרה שהפנטזיות שלהם והשקיעה ברגשותיהם מחבלים באושרם וגורמים להם להחמיץ הזדמנויות. המפתח שלהם לצמיחה טמון ביכולת להיות נוכחים ואסירי תודה על ה'יש' בחייהם. להבין ששלמות וסיפוק אמיתיים באים מתוך קבלה והערכה של מה שקיים כאן ועכשיו, ברגע הנוכחי, ולא במה שרחוק או מעבר להישג ידם. האתגר הנוסף שעומד בפניהם הוא להגיע לאיזון רגשי: רבים מהם חיים בתוך רכבת הרים רגשית, שאמנם מטלטלת אותם, אך במובן מסוים גורמת להם להרגיש את החיים בעוצמה ולכן הם לא מוכנים לוותר עליה כל כך מהר. במהלך האימון אנו לא מבקשים מהם לוותר על הגבהים והתהומות אליהם הם נעים, אלא לפתח גם את ה"אמצע" – כמו למצוא אדמה יבשה בים של רגשות. מעין חוף מבטחים שהם יכולים לעגון עליו, לנוח ולהתבונן על עולמם במבט מפוכח וריאלי יותר. ההתחברות לעולם האמיתי מפחיתה את המלודרמה בה הם חיים, הם מתחילים לפתח מיומנויות של פתירת בעיות בצורה פרקטית, רגשות סוערים מתמתנים, ושלווה אמיתית מופיעה במקומם. הם נשארים כמובן מלאי רגשות עמוקים, אך אינם נשלטים יותר על ידם. ברמת ההתפתחות הגבוהה – הם מוותרים על אמונתם שמשהו בסיסי בהם חסר ושהם נחותים מאחרים וכתוצאה מכך מפסיקים להיות שקועים בעצמם. הם מקבלים ואוהבים את עצמם כפי שהם ומפסיקים להשוות את עצמם לאחרים. הם מחזקים את הדימוי העצמי שלהם על ידי ביטוי האינדיבידואליות שלהם, פעמים רבות דרך פעולה יצירתית. הם אסירי תודה על מה שיש להם בחיים ומצליחים ליהנות באופן מלא מהרגע הנוכ |
.
טיפוס 5 – המדען |
|
כולנו מוטרדים ממחסור אפשרי, שמא לא יהיו לנו מספיק משאבים חומריים או רגשיים; עבור טיפוסי 5 זו הסוגיה המרכזית. הם עסוקים בשימור האנרגיה שלהם, הזמן, הכסף, הידע ושאר המשאבים. הם מגנים על עצמם מפני ציפיות חיצוניות (בעיקר רגשיות או חברתיות) שעלולות להציף אותם ולרוקן אותם. כתוצאה מכך הם נסוגים אל תוך הראש שלהם. מגיל צעיר הם למדו כיצד לנתק את עצמם מרגשות וצרכים רגשיים. המלכודת: האמונה שאם יגיעו לעצמאות מוחלטת ולא יצטרכו דבר מאף אחד – אז הם יהיו חופשיים. הפרדוקס: החתירה לעצמאות מוחלטת, מנתקת אותם ממשאבים חיוניים ומהאפשרות להזין את עצמם. המפתח שלהם לצמיחה הוא לצאת מתוך הבועה שלהם אל מגרש החיים ולהשתתף בהם באופן פעיל . האתגר שלהם הוא להיות מעורבים בעולם, לפתח קשרים רגשיים, להרשות לעצמם לחוות רגשות במקום להתנתק ולהימלט אל תוך ראשם. עליהם לזכור שמעורבות בחיים אינה מרוקנת את המשאבים והאנרגיות שלהם, אלא בדיוק להפך. פעולה וירידה למגרש החיים תעניק להם יותר ביטחון ומיומנות מאשר למידת עובדות נוספות. ברמת ההתפתחות הגבוהה – הם מוותרים על אמונתם שהם נפרדים מהסביבה ומסוגלים להיות מעורבים בביטחון בעולם. באופן פרדוכסלי, הם מגשימים את שאיפתם הבסיסית – להיות כשירים ובעלי יכולת להסתדר בעולם. הם הופכים להיות בהירי מחשבה, מרוכזים, ומסוגלים לתרגם את הרעיונות שלהם לפעו |
.
טיפוס 6 – הספקן |
|
טיפוסי 6 תופסים את העולם כמקום מסוכן ובלתי צפוי והם משקיעים את רוב האנרגיות שלהם בעמידה על המשמר ועל הגנה מפני איומים וסכנות אפשריים. חוש הסכנה המפותח שלהם עלול להתעורר כשהאיום הפוטנציאלי נמוך מאוד. המלכודת: חיפוש בלתי פוסק אחר וודאות בעולם שמטבעו הינו חסר וודאות. הפרדוקס: הניסיון להשיג וודאותבעולם חסר וודאות מגביר את חוסר הוודאות והחרדה. המשימה האולטימטיבית שלהם הינה לפתח את האמון בעצמם, באחרים ובעולם ולחיות בשלווה עם חוסר הוודאות. פיתוח אמון זהו צעד ענק עבור טיפוסי 6, מכיוון שאמון הוא דבר שאינו מבוסס על הוכחה ומופיע לפני הוכחה. כך ששביל ההתפתחות שלהם הוא בכל מקרה דרך הפחד והספק. עליהם להבחין בדחף האוטומטי שלהם לסגת מהפחד ולהתנגד לדחף הזה. במקום לתת לפחדים לשתק אותם מפעולה עליהם לערוך "בוחן מציאות" , לבדוק את העובדות ולשקול את התוצאות החיוביות האפשריות ולא רק את השליליות. המפתח שלהם לצמיחה הוא התחברות להדרכה הפנימית שלהם. להתחיל להקשיב לקול של עצמם במקום לחפש ביטחון מחוץ לעצמם. ברמת ההתפתחות הגבוהה – הם מוותרים על אמונתם שהם חייבים להישען על משהו או מישהו מחוץ לעצמם כדי לזכות בתמיכה. הם מסוגלים לראות את המכשולים והסכנות בכל מצב – אך במקום לתת לפחד לשתק אותם הם מוצאים דרכים להתמודד או להימנע מהסכנות האלה. הם סומכים על עצמם, נכנסים לפעולה ומגלים אומץ לב. |
טיפוס 7 – הנהנתן |
|
טיפוסי 7 מרגישים שהחיים הם פשוט נפלאים מדי כדי לבזבז זמן בכאב או בעצב. הילד הנצחי שבתוכם אף פעם לא שבע, הוא מדלג לו ברעבתנות מחוויה לחוויה, מריגוש לריגוש. הם עלולים להקצין את עקרון ההנאה ונעשים מכורים להנאה, לשיאים או לתחושות אושר עילאיות. היכולת שלהם להפוך בעיות למשהו חיובי יכול להוביל אותם להתעלמות מקשיים אמיתיים. המלכודת: האמונה שאם הם ידאגו שהחיים יהיו כל הזמן שמחים ומהנים, הם יוכלו להימנע מסבל. הפרדוקס: הניסיון להימנע מכאב יוצר כאב. הם עלולים לסמוך רק על התרגשות, התלהבות ושמחה ולשכוח שגדילה מתרחשת גם במקומות חשוכים, כואבים או שקטים. המשימה האולטימטיבית שלהם הינה לחוות את החיים במלואם עם כל מה שהם מכילים: כאב, פחד, עצב , אבדן ומגבלות, כמו גם הנאה, שמחה ואפשרויות ולהיות נוכחים לכאן ועכשיו. קבלת החלק הכואב של החיים מעניקה להם יותר עומק וכתוצאה מכך מגבירה גם את השמחה שלהם. הם מתחילים להבין בסופו של דבר ההתמודדות עם כאב ורגשות לא נוחים תתרום להם יותר מאשר הבריחה מהם. הם קולטים שהמרחק מהכאב הוא לא בהכרח הקרבה אל האושר. ברמת ההתפתחות הגבוהה הם מצליחים למתן את הצמא שלהם לסיפוק מיידי ומסוגלים ליהנות לאורך זמן ולחוש סיפוק ממושך מהחוויות שחוו. הם שמחים בחלקם, מוקירי תודה ומעריכים את מה שיש להם בהווה. הם אופטימיים, אמיצים אבל גם פרקטיים ומציאותיים ומגשימים בפועל את רעיונותיהם.הם מסוגלים להתמיד, להתחייב ולממש את חלומותיהם האמיתיים. |
טיפוס 8 – הבוס |
|
טיפוסי 8 תופסים את העולם כשדה קרב בו החזק שורד והחלש מנוצל. כתוצאה מכך הם משקיעים את האנרגיות שלהם בשמירה על כוחם והסתרת חולשותיהם. הם פעמים רבות חשים שהם חייבים להילחם נגד כל העולם רק כדי להבטיח את ההישרדות שלהם. המלכודת: הניסיון לזכות בהגנה ובביטחון באמצעות כוח והסתרת הפגיעות. הפרדוקס: כוח יוצר כוח נגד. הסתרת הפגיעות יוצרת פגיעות. התוקפנות יוצרת אויבים נוספים. כשטיפוסי 8 מפנימים שהעולם אינו נגדם, הם מתחילים למתן את האנרגיות העוצמתיות שלהם ומסוגלים לתעל אותן באופן בונה. הם מתחילים להיות מודעים לעוצמתם והשפעתה על אחרים. הם מגלים שכשהם מראים את גדולת לבם, לא רק שאנשים לא מנצלים אותם, אלא רק מגבירים את הנאמנות והמסירות אליהם, יותר מאשר אי פעם יוכלו להשיג באמצעות כוח. ברמת ההתפתחות הגבוהה – הם מוותרים על אמונתם שהם חייבים תמיד לשלוט בסביבתם, מה שמאפשר להם להסיר את ה"שריון" שלהם ולפתוח את לבם. הם מגלים חמלה ורוחב לב ומפנים את עוצמתם האדירה לבנייה וקידום, הנעת אנשים ועשיית הבדל משמעותי בסביבתם. |
טיפוס 9 – משכין שלום |
|
טיפוסי 9 מעוניינים בחיים הרמוניים ונוחים. הם מוכנים לוותר על דברים רבים שמגיעים להם, עבור שלווה ושלום בית. כשהם חוששים שקונפליקטים בחייהם יפגעו בשקט הנפשי שלהם, הם מתחילים לשתף פעולה עם רצונותיהם של אחרים. הצורך שלהם בשלווה תמידית מונע מהם קונפליקט בריא והתמודדות עם בעיות. הם נוטים 'להרדים' את עצמם ולאבד מגע עם הרצונות והצרכים שלהם. המלכודת: חיפוש אחר הרמוניה ושלווה ע"י התאמה לסביבה והתמזגות עם אחרים. הפרדוקס: ההתמזגות עם אחרים גורמת לאיבוד מגע עם האני שלהם. המשימה האולטימטיבית שלהם הינה להתעורר אל עצמם ולפתח זהות נפרדת. המפתח שלהם לצמיחה הוא לייחס לעצמם את אותה מידת חשיבות כמו לכל אחד אחר ולכבד את סדרי העדיפויות הרצונות של עצמם. לשם כך עליהם לקבל את השינוי וחוסר נוחיות כחלק טבעי מהחיים, להכיר ביתרונות שבכעס ובעימות, לעמוד על שלהם, להביע את דעותיהם ורגשותיהם ולא לפחד "לעשות גלים" מידי פעם. ברמת ההתפתחות הגבוהה – הם מכירים בערכם ומוותרים על האמונה שמעורבותם בעולם אינה חשובה. הם נעשים דינאמיים, פעילים, בטוחים בעצמם ונוכחים לחיים. הם מסוגלים להתמודד עם העליות והירידות של החיים מבלי שהן יפגעו באיזון הפנימי שלהם. יוצאים החוצה לעולם, משמיעים את קולם ומראים לעולם את מה שיש להם להציע. |
