|
|
|
 |
 בסיום סדנת הצמיחה מתבקשים המשתתפים לכתוב מכתב לטיפוס שלהם, זהו צעד משמעותי בתהליך ההפרדה בינינו לבין האגו ולקיחת בעלות בית על המנגנון האוטומטי שמנהל אותנו.
המכתבים מרגשים, מפתיעים ומעוררי השראה – הנה כמה דוגמאות
אגו יקר,
מה דעתך על האפשרות של קידום? אם תשאל אותי, הגיע הזמן לעלות שלב בחיים. להשתדרג, לקחת עוד צעד או יותר נכון לזנק קדימה. מההיכרות איתך נדמה לי שאתה אוהב את הרעיון, אבל אני גם חשה בחשדנות שלך.
ובכן, אהיה הכי ישירה שאפשר ולא אסתיר: אנחנו נמצאים בתהליך של שינוי. השינוי הזה, אם תאמין ואם לא, הוא מה שאתה מחפש, הוא הדבר שלו חיכית.
זה לא סוד וזו גם לא בושה שלפעמים הדברים קצת כבדים על הכתפיים שלך ואתה בכל זאת מתעקש לפעול תמיד לבד. מה שאני מציעה לך זה בעצם להוריד מעצמך את העול, ולתת לי לנהל את העניינים ולבחור מרגע לרגע איך לפעול ואם בכלל. אתה מוזמן לייעץ לי ולעזור לי לקבל החלטה למי כדאי להאציל את הסמכות. אני מבטיחה להקשיב ולשקול כל הצעה, אחרי הכל אני מאוד סומכת עליך ועל החדות שלך. המצפן שלך ואתה מוזמנים להיות הסגן שלי, היועץ הנאמן, איש הסודות שמכיר אותי כמו שאף אחד אחר לא מכיר ורוצה רק בטובתי.
בסופו של דבר המילה האחרונה תהיה המילה שלי, זה נכון, אבל להיות הסגן זה בהחלט לא עניין של מה בכך. אני רואה אותך בחליפה מהודרת, אלגנטית, בנימה נינוחה ובטוחה בעצמה, כאחד הבכירים ביחידה מאוד מובחרת שמתייחסת אל עצמה ככזאת. חשוב שתדע שיש על מי לסמוך, כי כל השותפים ביחידה הזו הם סופר-מקצועיים ורק מחכים להזדמנות להשתמש במומחיות שלהם, ולכולנו מטרה אחת משותפת: חיים טובים יותר, מהנים ופרודוקטיביים באותה מידה.
אני יודעת שזה נשמע אוטופי ואתה מתחיל לפקפק וכאן אני מבקשת לשתף אותך במשהו שלאחרונה הבנתי יותר לעומק: ישנם רגעים של בלגן, רגעים של חושך, רגעים של כואב, של לא צודק, של בזבוז זמן, של מבאס, של מעצבן, וכו' וכל אלה הם גם חלק מהדרך. במילים אחרות אלו לא הרגעים בהם הרכבת יורדת או סוטה מהמסלול, אין כאן עיכוב בדרך אלא שינוי קל ובלתי צפוי בתוכניות. כל מה שקורה זו הזדמנות להתבונן על הנוף וללמוד משהו, אם לא בו במקום אז מתישהו בהמשך.
ואתה יודע מה? מותר לפעמים גם לשכוח את כל התובנות החכמות והנאורות האלה ומותר גם לאבד שליטה לפעמים. אלו לא טעויות, אלו לא כישלונות, שמצטברים להם באיזה מחסן ומעלים אבק וככל שיהיו יותר כאלה הם עלולים להכביד, לשבש את התנועה ולכער הכל. אלו בסה"כ רגעים אנושיים שבסה"כ מובילים לעוד רגעים אנושיים, לתחנה הבאה של הרכבת שעדיין נוסעת. לעיתים הרכבת ממשיכה והרגע חולף בלי מטען עודף. ברוב הפעמים המטען יכול להישאר על הרציף כי לשם הוא שייך, לאותו רגע בלבד.
מהמקום שאני יושבת רואים תמונה גדולה ורחבה יותר. אני מזמינה אותך להסתכל קצת דרך החלון ולגלות עושר ושפע ומגוון, שלפעמים אתה שוכח לקחת בחשבון. כשכולם עובדים ביחד וכל אחד עושה את מה שהוא הכי טוב בו, זו כבר רמה אחרת והגיע הזמן לעלות אליה.
אז מה דעתך? עשינו עסק? אני בטוחה שכן.
שלך בידידות ובאהבה,
מורן
|
לכל המכתבים
|
|
|
אסנת ידגר
|
|
חלוצת השיטה בארץ ומייסדת המרכז הישראלי
|
|
|
|
|
