|
שלום לך אגו יקר ומיוחד שלי,
תמיד סיפרת לי שאתה מס' 1 ופתאום העולם מתהפך...כעת הגיע הזמן שאפסיק לקחת על עצמי יותר מידי, להיות שיפוטי, צדקני, ביקורתי, חותר לשלמות, אחראי, לשים לב לטעויות, לשפר ולתקן את עצמי וגם את האחרים, לתכנן בסוף שבוע את המשימות והמטלות וגם לבצען בסוף השבוע, בנוסף כמובן לשאר ימי השבוע.
מעתה המשימה שאני מגדיר לעצמי היא ש"אין לי יותר משימות". כלומר, מידתיות, איזון, פרופורציה. יש זמנים – ימים ושעות – המיועדים לעבודה ולביצוע המטלות וקיימים זמני מנוחה (כן יש דבר כזה – מנוחה, תשאל את מס' 7)
אגו יקירי, אנו נפרדים מהצד המוקצן לשלילה. מעתה, מותר לי לטעות (אני יודע שאתה חושב כי זו טעות, ואפילו טעות גדולה מאד, לאפשר לעשות טעויות וכמובן עצם המחשה להיפטר ממך, מהווה משגה אדיר), אני לא חייב לעשות הכל מושלם, ואפילו מותר לי ליהנות, גם לפני שסיימתי את כל המטלות (7 תיזהר, אני בסביבה)
אני מכריז בזאת על יציאה לעצמאות, על התחברות לרצונותיי (למה שאני רוצה ולא רק למה שאני צריך) ועל הכנסת הומור בחיי . אהיה פחות ביקורתי, אמנע מלנסות ולשנות אנשים ואקבל אותם כפי שהם. אתנהל יותר בגמישות וקלילות, אתמקד במה שטוב ועם קצת מאמץ אהיה ספונטאני. כל זאת, בנוסף ליצירתיות, לרגשות, לרומנטיקה ולחיבור לרוחניות שזה זמן רב אני מנסה – ולעתים אף מצליח – להחדיר לחיי .
שלך באהבה
|
