מכתבים לאגו - טיפוס 1

בסיום סדנת הצמיחה מתבקשים המשתתפים לכתוב מכתב לטיפוס שלהם, זהו צעד משמעותי בתהליך ההפרדה בינינו לבין האגו ולקיחת בעלות בית על המנגנון האוטומטי שמנהל אותנו.

המכתבים מרגשים, מפתיעים ומעוררי השראה – הנה כמה דוגמאות

אגו יקר שלי,   כן, אתה יקר… על אף שאתה אשם בהרבה מהלא נעים שקורה בחיים שלי. אתה יקר כי בזכותך קורים הרבה דברים טובים שיש לי בחיים… זה מעניין לגלות – גם אחרי 47 שנים, חבר קרוב מאד , ששוכן בתוכי פנימה.   בחודשים האחרונים מאז שגיליתי אותך, עברתי תהפוכות של רגשות. בהתחלה היה הבכי החזק מבפנים, העמידה מול המראה ששנאתי לראות בה את עצמי. כל המגבלות והמחירים שאני משלמת בגללך עמדו שם בפנים גלויות, עירומות והישירו אלי מבט חצוף . כעסתי..רציתי לברוח ממך, רציתי לברוח מעצמי… גיליתי חבלן גדול. ללא רחמים אתה מביא אותי שוב ושוב לראות את העולם דרך פילטר של בקורת וכעס. את כל הפגמים אתה מציף ומגדיל כאילו זה מה יש בעולם. אתה מונע ממני להיות ספונטאנית, שמחה ,שלווה ונהנית בנחת. הספקתי להפסיד הרבה מילדי, מחברי ומהאיש שלי בגללך… אבל לא עוד.   אני לומדת לשים אותך במקומך. לצאת מהכלא בו כלאת את שנינו ולהשאיר אותך שם. התחלתי ללמוד להסיר את המסכה, לקלף את הקליפה ולחשוף את המחיר הכבד שאתה גובה - ולסרב. לסרב לשחק בהצגה שלך. לסרב לשתף איתך פעולה. למדתי שאין צורך לשפוך את התינוק עם המים….אנחנו חברים - אבל בעיניים פקוחות. במהלך חג הסוכות חשבתי המון על התהליך שעברנו יחד ו"במקרה" קלטו עיני אמרה של הרב קוק שנרשם על קישוט לסוכה שהילדים הביאו: "כל מידה טובה, יש לה חסרונות הבאים עמה. וזו היא העבודה השלמה, להוציא לאור עולם את המידות הטובות , מנוקות מכל סוגי החסרונות שלהם.." כן, לא תמיד אני מזהה אותך מרחוק ולא תמיד מספיק בזמן.. אבל אני עובדת על זה. היום אני מוכנה לקבל את השונה, ממקום כל כך מאפשר, כל כך נותן מקום, כי העולם מכיל את כולם,  יש בו מקום לכולם והיופי שבו - הוא הצבעוניות הזו. אז אני לא אומרת שלום של טריקת דלת.. רק שלום של הכרות וקבלה ושלום של בחירה בחלקים שבך שארצה לשמור ..ושלום של פרידה מהחלקים המגבילים ושלום .. לעצמי  ועם עצמי האמיתי … שלך, בת שבע

   לכל המכתבים